בספטמבר האחרון ההורים שלי הגיעו לביקור, כבר עברו מאז כמה וכמה חודשים (4 ליתר דיוק), וכבר יש תאריך לביקור נוסף (Yippee). בכל ביקור, בנוסף לשלל המתנות שאנחנו מקבלים, אנחנו נהנים ממתכונים חדשים וממטעמים מעשה ידיה של אמא שלי. בביקור האחרון אחת המתנות היתה גור*. הגור הגיע מוכן בקופסא אטומה. האמת, ידעתי שהוא יגיע. חיכיתי לראות את הפלא, אבל לא הייתי בטוחה אם באמת לשמוח.
*הגור, הוא מחמצת שיאור, שהגיע אלי עם שם החיבה הנ"ל.
את הגור, כך נאמר לי מאוחר יותר, היא מטפחת כבר ממאי מה שנותן לו ותק וכבוד גדול. הייתי סקפטית. באמת שלא חשבתי שארצה להכנס לענינים. לחם היה מעין מחסום עבורי (למרות שחלות כן הכנתי) היו לי מליון סיבות והסברים, מאוד משכנעים אם לאמר את האמת, מדוע לא אעשה בו שימוש.
בתקופת הביקור האחרון, כמו בשאר הביקורים, אני בהחלט מרגישה שאני יכולה לטפח ציפורניים. יש לי פטור, כמעט מלא, מעבודות הבית והמטבח (בנוסף לכל שאר הצ'ופרים). אחת ההנאות שלנו היו הלחמים. אני רק יכולה לספר לכם שלחם השיאור, בריא ככל שיהיה, בהחלט מרחיב נחיריים ועושה נעים בלב. הקפיצה הקבועה מי יקבל את הנשיקה (הפרוסה מהקצה), מרוחה בשכבת חמאה (נדיבה) המנצח פשוט נהנה.
כמו בכל פעם שמסתיים ביקור, אנחנו נשארים עם הלחלוחית בזוית העין. לחלוחית שאמנם נעלמת מהעין, אבל בהחלט נשארת בלב.
הפעם, החלטתי לעשות מעשה. הפשלתי שרוולים, קימחתי, הוספתי, לשתי והתפחתי. הכנתי לחם שיאור אמיתי! התלהבתי, והבנתי שזו אהבה גדולה שלי (למרות כאבי הידים שכבר יש לי). התגברתי לחלוטין על המחסום, הכנתי לחם אמיתי, שהצליח וקצר המון מחמאות. מאז, הכנתי את אותו מתכון בוריאציות שונות, עם תוספות מגוונות.
לחם שיאור בסיסי
כוס שיאור
6 עד 7 כוסות קמח (אפשר לשחק עם כמויות של קמח לבן וקמח מלא)
מלח
שתיים ורבע כוסות מים פושרים
התוספות המנצחות אצלינו:
זיתים ירוקים, זעתר, זרעי פשתן, צנובים, גרעיני חמניות, גרעיני דלעת, חמוציות מיובשות
ההצלחה מסחררת.
בתאבון
*הגור, הוא מחמצת שיאור, שהגיע אלי עם שם החיבה הנ"ל.
את הגור, כך נאמר לי מאוחר יותר, היא מטפחת כבר ממאי מה שנותן לו ותק וכבוד גדול. הייתי סקפטית. באמת שלא חשבתי שארצה להכנס לענינים. לחם היה מעין מחסום עבורי (למרות שחלות כן הכנתי) היו לי מליון סיבות והסברים, מאוד משכנעים אם לאמר את האמת, מדוע לא אעשה בו שימוש.
בתקופת הביקור האחרון, כמו בשאר הביקורים, אני בהחלט מרגישה שאני יכולה לטפח ציפורניים. יש לי פטור, כמעט מלא, מעבודות הבית והמטבח (בנוסף לכל שאר הצ'ופרים). אחת ההנאות שלנו היו הלחמים. אני רק יכולה לספר לכם שלחם השיאור, בריא ככל שיהיה, בהחלט מרחיב נחיריים ועושה נעים בלב. הקפיצה הקבועה מי יקבל את הנשיקה (הפרוסה מהקצה), מרוחה בשכבת חמאה (נדיבה) המנצח פשוט נהנה.
כמו בכל פעם שמסתיים ביקור, אנחנו נשארים עם הלחלוחית בזוית העין. לחלוחית שאמנם נעלמת מהעין, אבל בהחלט נשארת בלב.
הפעם, החלטתי לעשות מעשה. הפשלתי שרוולים, קימחתי, הוספתי, לשתי והתפחתי. הכנתי לחם שיאור אמיתי! התלהבתי, והבנתי שזו אהבה גדולה שלי (למרות כאבי הידים שכבר יש לי). התגברתי לחלוטין על המחסום, הכנתי לחם אמיתי, שהצליח וקצר המון מחמאות. מאז, הכנתי את אותו מתכון בוריאציות שונות, עם תוספות מגוונות.
לחם שיאור בסיסי
כוס שיאור
6 עד 7 כוסות קמח (אפשר לשחק עם כמויות של קמח לבן וקמח מלא)
מלח
שתיים ורבע כוסות מים פושרים
- קערה גדולה לערבב יחד את הקמח והמלח.
- להוסיף לאט את המים והשיאור
- ללוש במשך 10 דקות (חשוב מאוד, כדי להפעיל את הגלוטן)
- להתפיח עד הכפלת הנפח (בסביבות שעתיים שלוש)
- להוציא אויר מהבצק, וללוש שוב (הפעם אין צורך ב- 10 דקות)
- לחלק את הבצק לשניים וליצור את צורת הכיכר הרצויה, ולחרוץ חריצים בעזרת סכין חדה
- לערבב את הככרות בקמח ולהניח בתבנית מרופדת בנייר אפייה. לכסות ולהתפיח בשנית (בסביבות שעה)
- לחמם תנור לחום גבוה (220C) ולהניח תבנית ריקה במדף התחתון של התנור
- לפני הכנסת התבנית עם הככרות, למלא את התבנית הריקה בכוס מים (ליצירת אדים בתנור) ולהכניס את תבנית הככרות
- לאפות 15 דק' בחום הגבוה, להנמיך לחום בינוני (200C) ולאפות לעוד 30 דקות (כדאי לבדוק אחרי 25 דק' כדי שלא ישרף)
- לצנן, ולהנות
התוספות המנצחות אצלינו:
זיתים ירוקים, זעתר, זרעי פשתן, צנובים, גרעיני חמניות, גרעיני דלעת, חמוציות מיובשות
ההצלחה מסחררת.
בתאבון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה