tag:blogger.com,1999:blog-1003236051944166312012-01-01T23:36:47.944+02:00AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.comBlogger501100tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-26217278791930946122011-11-16T22:40:00.003+02:002011-11-16T22:43:37.802+02:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />לפעמים (רק לפעמים, כדי שלא יתרגלו) בא לי לפנק עם מנה טעימה, ללא סיבה, ככה סתם באמצע השבוע. חזרתי היום כמעט ב- 18:00 עם אנרגיה מיוחדת. אנרגיה של להכין משהו טעים, אבל פשוט 'ממה שיש במקרר'.<br />החלטתי ללכת על ירקות בתנור, בנוסף ירקות קלויים ואורז עם חמוציות וצימוקים.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/-muadANQ9EZs/TsQgDeAF2hI/AAAAAAAAAE0/E6B2PhiVxwA/s1600/vegi.JPG"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 400px; height: 299px;" src="http://1.bp.blogspot.com/-muadANQ9EZs/TsQgDeAF2hI/AAAAAAAAAE0/E6B2PhiVxwA/s400/vegi.JPG" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5675696674358811154" /></a><br /><br /><span style="font-weight:bold;">ירקות בתנור</span><br />בצל לרבעים<br />תפוחי אדמה לפרוסות עבות<br />פלפלים לקוביות<br />חצילים<br />תירס חתוך לפרוסות (יחסית דקות)<br />בטטות<br /><br />לערבב הכל בשמן זית, מלח / פלפל, מעט מים ומעט רוטב טריאקי.<br />להכניס לתנור בחום גבוה (250), <br />אחרי 20 דק' לערבב מעט, ולהכניס לעוד חצי שעה (בערך) לתנור.<br />לשים לב שהנוזלים לא נגמרים לגמרי.<br /><br /><br />חיכינו שהילדים ילכו לישון ואכלנו ארוחה של גדולים<br /><br />+++<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-2621727879193094612?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-16009073038647412752011-11-16T22:13:00.004+02:002011-11-16T22:19:44.176+02:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />לפני כמעט 3 שנים, קיבלתי ספר אפיית לחמים (ממולץ מאוד) באותה תקופה, מצאתי מתכון מנצח של פוקצ'ה שמאז, עברה אצלנו הרבה מאוד. אצלנו ואצל הרבה חברים, אורחים ואחרים שארחו.<br />לפני מספר שבועות, החלטתי לבלות את אחד מימי השישי במטבח, לבד: בשעות אחר הצהריים הנעימות. הדלקתי את ה- play list המועדף והתחלתי ...<br /><br /><a href="http://anatagasi.blogspot.com/2009/01/blog-post_09.html">התפחתי את בצק הפוקצ'ה לפי המתכון הביתי</a>.. <br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/-aqsnkAS1NfQ/TsQaFoU00RI/AAAAAAAAAEo/2Hb4qsNVMwM/s1600/fukacha-meat.JPG"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 239px;" src="http://1.bp.blogspot.com/-aqsnkAS1NfQ/TsQaFoU00RI/AAAAAAAAAEo/2Hb4qsNVMwM/s320/fukacha-meat.JPG" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5675690114420101394" /></a><br />לחתוך בצל לרצועות דקות ולהקפיץ במחבת 'עד שיהיה שקוף'<br />להוסיף בשר טחון<br />לקראת הסוף להוסיף פטרוזיליה / כוסברה / נענע (כל אחד לפי הטעם) קצוצים<br />מלח / פלפל / מעט פפריקה <br />במחבת נפרד להשחים את הצנוברים והאגוזים הקצוצים ולהוסיף לבשר<br /><br />לקרר את התערובת.<br /><br />לאחר שהבצק סיים לתפוח, לקרוץ כדורים ולרדד לעיגול דק. להניח מתערובת הבשר ולסגור את השוליים לכדור. את ייתרת הבצק להניח בתחתית הכדור (כדי שהנוזלים ייגרו לאזור העבה של הלחמנייה).<br />להניח הכל בתבנית על נייר אפייה, ולהמתין לעוד התפחה.<br />למרוח בשמן זית, אפשר לפזר מעט שומשום<br /><br />לאפות לפי ההוראות של הפוקצ'ה. להתחיל לבדוק כבר אחרי 20 דק' (לפי גודל הלחמניות)<br /><br />מעולה ++<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-1600907303864741275?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-14298109440999848182011-07-16T17:26:00.002+03:002011-07-16T17:32:52.334+03:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />כשבא לי להכין קינוח שווה, כזה שירים גבה ויעשה רושם, אני מייד מכניסה אותו לכוס מרטיני. כבר ראיתי שגם הקינוח הכי טריוויאלי, הכי פשוט והכי לא מיוחד – עובר שדרוג ויזואלי כשהוא באותה כוס מיוחדת (מי אמר שאנחנו אוכלים עם העיניים?).<br />המרטיני, היא בעצם משפחת קוקטיילים קלאסיים, על בסיס ג'ין. הוא המפורסם ביותר מבין הקוקטיילים, ואף זכה לכוס מיוחדת הנקראת על שמו.<br />אני משתפת אתכם במספר מתכונים שהכנתי באותה כוס מפורסמת.<br /><br /><span style="font-weight:bold;">ג'לי מחוזק עם דובדבנים</span><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/-c2M_Abz1ZvM/TiGgprRR0QI/AAAAAAAAAEY/K82fAhjy41A/s1600/jely.JPG"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 146px; height: 200px;" src="http://3.bp.blogspot.com/-c2M_Abz1ZvM/TiGgprRR0QI/AAAAAAAAAEY/K82fAhjy41A/s200/jely.JPG" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5629957647040106754" /></a>הכנת הג'לי לפי ההוראות עם הקופסא.<br />להמיר חלק מהנוזלים בוודקה (או כל משקה אלכוהולי תוסס, אחר)<br />להכניס מס' דובדבנים לכוס ולהוסיף את הג'לי – עד גובה רצוי (כמובן שניתן להשתמש בכל פרי אחר, לדובדבנים יש כבוד מסוים)<br />לקרר, ולהגיש<br /><br /><span style="font-weight:bold;">עוגת גבינה ללא אפייה</span><br />לטחון חבילת בסקויטים 'פתי-בר' – ולהוסיף לחמאה מומסת, לערבב טוב<br />להקפיץ שמנת מתוקה, להוסיף אבקת אינסטנט פודינג וניל וגבינה לבנה (אפשר 5%)<br />בכוס ההגשה, להוסיף מתערובת העוגיות – להדק<br />להוסיף שכבה של תערובת הגבינה עם השמנת<br />למעלה, לפזר שכבה מהעוגיות – רצוי שהשכבה תמלא לחלוטין את השמנת<br /><br /><span style="font-weight:bold;">3 שכבות עם קוקוס</span><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/--AzjPLJ7jBc/TiGg7vjCiGI/AAAAAAAAAEg/B6lxEfe-4nk/s1600/martini.JPG"><img style="float:right; margin:0 0 10px 10px;cursor:pointer; cursor:hand;width: 150px; height: 200px;" src="http://4.bp.blogspot.com/--AzjPLJ7jBc/TiGg7vjCiGI/AAAAAAAAAEg/B6lxEfe-4nk/s200/martini.JPG" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5629957957425989730" /></a>לרסק עוגיות oreo שוקולד ולהוסיף בתחתית הכוס - להדק<br />בכלי אחר, להוסיף קוקוס טחון עם חלב או שמנת – להוסיף כשכבה שנייה – להדק (לא לחסוך בנוזלים, הם מחלחלים ונספגים בעוגיות)<br />להכין מוס שוקולד, ולהוסיף כשכבה שלישית<br /><br /><br />בכל פעם, קצרתי מחמאות... ובנוסף, היה טעים +++<br /><br />בתאבון<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-1429810944099984818?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-40199265003941193942011-04-16T19:52:00.002+03:002011-04-16T19:57:47.075+03:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />כפי שכבר סיפרתי בעבר, המסורת המשפחתית שלנו מורכבת מהרבה מתכונים ומאכלים, בנוסף לסיפורים/טיולים וחוויות משפחתיות רגילות. כשגרנו בקנדה, נפלה בחלקי הזכות לקבל את כל המתכונים המסורתיים של החגים, כדי ששולחן החג שלנו לא יהיה חסר. עלי הגפן, קציצות הפרסה, הסלטים וכו'. <br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/-5fUNTEhzQgo/TanKYOgShWI/AAAAAAAAAEM/7yeh_ppwpuw/s1600/passover.jpg"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 200px; height: 200px;" src="http://2.bp.blogspot.com/-5fUNTEhzQgo/TanKYOgShWI/AAAAAAAAAEM/7yeh_ppwpuw/s200/passover.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5596226529543751010" /></a><br />מאז שחזרנו, לפני שנתיים, את החגים רובם אנחנו חוגגים בביתנו, באירוח של משפחה קרובה – משני הצדדים – גם מהצד של החתן, וגם מהצד של הכלה. אך, את המסורת אמא שלי בשלה (את המאכלים המסורתיים, הדור המבוגר מכין).<br />השנה, יהיה לנו כיסא ריק – חוץ מזה זה של אליהו.<br />לאור זה, תפקיד האוכל המסורתי הגיע אלי. קשה לי – טרי לי – מוזר לי.<br /><br />הוצאתי את הרשימות הישנות שלי, אלה שהיא הכתיבה לי דרך הטלפון – באותן 8 שנים, כשהיינו רחוקים. עם הטיפים והרעיונות. הכנתי רשימה חדשה (לא מסודרת כבכל שנה) ותכננתי בדיוק מה להכין.<br />את עלי הגפן הורדתי מהתפריט, והבטחתי לעצמי שבראש השנה הם יעמדו – בשיא תפארתם וגלגולם במרכז השולחן. <br /><br /><span style="font-weight:bold;">אז מה יהיה לנו:</span><br />על השולחן תהיה צלחת הסדר – לנשנושים של עד הארוחה, עם קריאת ההגדה<br /><br />נפתח את הארוחה במרק עוף צח עם קניידלעך<br /><br />שוקי עוף ברוטב סילאן וצימוקים<br />קבבונים<br />קציצות פרסה (אם אצליח למצוא פרסה אצל הירקן)<br />פילה ברוטב תמרים וערמונים (מתכון בהמשך)<br />אורז לבן<br />בטטות בתנור<br />שעועית ירוקה מוקפצת עם שומשום<br /><br />ירקות קלויים (פלפלים, קישואים, חצילים)<br />סלט ירקות<br /><br /><br /><br /><span style="font-weight:bold;">פילה מדומה בתמרים וערמונים</span><br />פילה מדומה טרי<br />יין אדום<br />ציר מרק עוף<br />תמרים מגולענים<br />ערמונים<br />עלי דפנה<br />מלח/פלפל<br /><br />לפזר על נתח הבשר מלח/פלפל ומעט שמן זית, ולעסות היטב. להניח על תבנית פסים מחוממת היטב (בחום גבוה) ולסגור היטב מכל הכיוונים. בסיום, להניח על צלחת בצד 'לנוח'.<br />בסיר רחב: מעט שמן זית, תמרים מגולענים ויין אדום – להפריד את עיסת התמרים לתוך היין.<br />להוסיף ציר מרק עוף (ביתי), ומס' עלי דפנה. לתבל במלח/פלפל.<br />לבשל על אש נמוכה למס' שעות.<br />עדיף להכין יום קודם, ולפני ההגשה לפרוס את הבשר לתוך הרוטב. לחמם, ולהגיש ליד אורז לבן.<br /><br />נראה פיגוז ++, את הטעם נבדוק בליל הסדר<br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-4019926500394119394?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-64614803807289343002011-01-21T14:10:00.004+02:002011-01-21T14:20:18.677+02:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />בכל בית יש מסורת בכל הקשור ליום שישי.<br /><br />כביכול, יום פנוי, בפועל, יום של סידורים והספק שלא היה מבייש רץ מרתון.<br /><br />החלק המהנה עבורי, מעבר לעובדה שסוף סוף אני יכולה להינות מהבית - לאוורר, להקשיב למוזיקה ולעשות כל מיני כאלה 'של יום שישי' – הוא כמובן הבישול.<br /><br />עוד בילדותי הורגלתי שביום שישי אוכלים את הארוחה העיקרית בערב, לארוחת צהרים אוכלים משהו יותר קל. לארוחת ערב היו מפנקים אותנו במטעמים, לפי בחירה שלנו (היו ארוחות שכמעט לעל סועד היה תבשיל משלו).<br /><br />כיום, לאור העובדה ששני ילדיי לא אכלנים גדולים ומאוד בררניים, מצאתי שמרק ירקות הוא ארוחה מצוינת (כמובן, כשזה בתוספת של לפחות מאב מזון אחד: ~המון~ שקדי מרק – המרק הוא רק תירוץ). מאוד נוחה לי גם העובדה, שאחד הילדים אוכל רק את הגזר, השני את תפוחי האדמה (והחומוסים אם נחה עליו הרוח) והגדולים אוכלים את כל השאר (כנראה שלהיות בררן זה משהו שהוא חלק מההתפתחות הנכונה של הילדים. אצלי זה עבר אחרי גיל 20).<br /><br /> <br /><br /><span style="font-weight:bold;">מרק ירקות של שישי בצהריים</span><br />מתחילים עם טיגון בצל שחתוך לקוביות – עד שקיפות.<br />אליו, מוסיפים תפוחי אדמה, גזר, בטטות, גרגרי שעועית לבנה, גרגרי חומוסים וירק (פטרוזיליה/כוסברה).<br />תיבול של מלח/פלפל/פפריקה מתוקה.<br /><br />על אש נמוכה בערך שעה, והארוחה מוכנה.<br /><br /> <br /><br />השבוע, החלטתי לפנק גם את הבוגרים (בגיל) שבננו. לנו החלטתי לעשות מוקפץ זריז עם פסטה (באמת שלא תמיד יש הכל בבית).<br /><br /><span style="font-weight:bold;">מוקפץ עם ספגטיני</span><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/TTl4B8u9GRI/AAAAAAAAAEA/OWvOXM88IGY/s1600/mukpats.JPG"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 239px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/TTl4B8u9GRI/AAAAAAAAAEA/OWvOXM88IGY/s320/mukpats.JPG" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5564610789471230226" /></a><br />בצל סגול ובצל צהוב פרוס לחצאי עיגולים דקים (די הרבה בצל) מוקפצים בווק עם קצת שמן.<br />פלפל אדום לג'וליאנים (פסים ארוכים ודקים).<br />על השיש היו גרגרי השעועית וגרגרי החומוס, לקחתי קצת גם למוקפץ מה שהתברר כהצלחה גדולה ושעועית ירוקה.<br />לתבל במלח/פלפל ולהוסיף רוטב טריאקי וסויה (אם יש צורך מעט מים).<br /><br /> <br />הקינוח לארוחה יהיה היום מנוחה אמיתית (שינה של ממש).<br /><br />שתהיה שבת מנוחה +++<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-6461480380728934300?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-4484863222374609832011-01-16T22:50:00.002+02:002011-01-16T23:05:50.993+02:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />אם בודקים את התאריך הוא עדין כאן. מאידך, אם נזכרים מה לבשנו רק לפני שבוע יכולנו להתבלבל. הוא היה כאן בדיוק לפני חודש, ומעבר לעובדה שאני מאוד אוהבת אותו אני שמחה שהוא ממלא את המאגרים, מנקה לנו את האוטו ומשאיר את ריחו המרענן באוויר. הבנתם כנראה שאני מדברת על החורף.<br />כבר בשעות אחר הצהריים המאוחרות ראינו את הברקים. את הרעמים שמענו מאוחר יותר, ואיתם הטיפות. גדולות ורבות שהשמיעו צליל נעים של חורף. בהמשך, ראינו את הרחוב הרטוב (מהחלון כמובן) וכל זה בשבת בבוקר.<br />ידענו שישוב, אפילו בדקנו את מכ"ם העננים יום קודם (חלקינו, אלה שיודעים לפענח את הכתמים שבתמונה). אפילו ביטלנו טיול לצפון, לבדוק אם ישנן שאריות שלג.<br />עם הידיעה הזו שהחורף חוזר, התכוננו. הרעיונות זרמו כמו הנחלים, וכמו שאומר הפתגם הידוע "כל הנחלים זורמים אל הסיר".<br />בסופה הקודמת, אם אתם עוקבים, קניתי <a href="http://anatagasi.blogspot.com/2010/12/blog-post.html">בשר שריר</a> שמתאים לבישול קדרה איטי. כזה, שכמובן מתאים ליום חורף קר. מייד לאחר ארוחת הצהריים התחלתי במלאכה. התוצאה הייתה טעימה והוכיחה לי שוב, שממרכיבים טעימים יכול לצאת תבשיל טעים.<br /><br /><span style="font-weight:bold;">קדרה של בשר ושעועית אדומה</span><br />קילו בשר שריר, חתוך לקוביות <br />2 בצלים, חתוכים גדול<br />תפוחי אדמה פרוסים עבה<br />בטטות פרוסות עבה<br />שעועית אדומה (שקית שעועית קפואה)<br />מלח/פלפל/פפריקה אדומה מתוקה<br /><br /><ul><li>לסגור את הבשר היטב בשמן זית</li><li>להוסיף מים שיכסו את הבשר להרתיח, ולהמשיך לבשל חצי שעה על אש נמוכה</li><li>להוציא את הבשר לקערה, ולשפוך את הנוזלים</li><li>לטגן את הבצל עד שקיפות</li><li>להוסיף את תפוחי האדמה והבטטות עד שיתחילו לקבל צבע יפה של טיגון</li><li>להחזיר את הבשר לסיר (לא לערבב יותר מדי כדי לא לפרק את תפוחי האדמה והבטטוח)</li><li>להוסיף מלמעלה את השעועית ולמלא את הסיר מים</li><li>לתבל לפי הטעם</li><li>להמתין לרתיחה ולהמשיך על אש נמוכה הרבה שעות (אני בישלתי 5 שעות על אש מאוד נמוכה)</li></ul><br /><br />כאופציה להגשה אפשר אורז לבן, אטריות, פירה או כל בסיס אחר שמותאם לקבל רוטב.<br /><br />הבשר הרגיש 'כמו חמאה'.<br />יצא פיצוץ +++<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-448486322237460983?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-42511131103551728262010-12-27T23:57:00.002+02:002010-12-28T00:08:03.374+02:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />כבר הזכרתי בעבר עד כמה אני אוהבת מתוקים. עבורי, מתוק הוא ה'קומפורט פוד' האולטימטיבי (שלא תטעו, גם בורקס חם ממולא גבינה או חצילים, יעשו עבודה טובה להרגיע את נפשי).<br />בשבוע שעבר, חברה חגגה יומולדת. כיאה לחברה טובה התנדבתי להכין את העוגה. רציתי להכין משהו מיוחד, שווה כזה, שיהיה אחר. כבר די מיציתי את 'עוגת הגבינה פירורים' (למרות שתמיד נותנים עליה קומפלימנטים), גם לא רציתי עוגת שוקולד (מהרגע שנולדים ילדים, עוגת שוקולד הופכת שלהם). מאידך, ידעתי שהרבה זמן לא יהיה לי בגלל משימות אחרות ('קצת' יותר מדי משימות) שלקחתי על עצמי (כנראה ששכחתי שיש רק 24 שעות ביממה).<br />פניתי לחבר שלי, גוגל, ובעזרתו מצאתי אותה. עוגה מצוינת ושווה במיוחד. אחרי שינויים קלים, אני יכולה לומר שהוספתי אותה בשמחה לארסנל שלי.<br /><br /><span style="font-weight:bold;">עוגה שווה במיוחד</span><br />העוגה בנויה משלוש שכבות (חום/לבן/חום).<br /><span style="font-weight:bold;">שכבה ראשונה:</span><br />6 ביצים<br />שליש כוס סוכר<br />אינסטנט פודינג שוקולד<br /><ul><li>מחממים תנור לחום בינוני</li><li>מקציפים את החלבונים עם הסוכר</li><li>מוסיפים בזהירות את החלמונים והאינסטנט פודינג (רק האבקה)</li><li>שמים בתבנית אופים בחום בינוני 25 דקות</li></ul><br /><span style="font-weight:bold;">שכבה שנייה:</span><br />שמנת לקצפת<br />אינסטנט פודינג וניל<br />חלב<br /><ul><li>להקציף את הקצפת לקצפת יציבה ולהוסיף את הפודינג ומעט חלב</li><li>לאחר שהשכבה התחתונה מתקררת, להניח את הקצפת מעל</li></ul><br /><span style="font-weight:bold;">שכבה שלישית:</span><br />5 כפות סוכר<br />5 כפות חלב<br />4 כפות קקאו<br />50 גר´ שוקולד<br />50 גר´ חמאה<br /><ul><li>להמיס יחד על אש נמוכה ולהמתין שיתקרר מעט</li><li>לפזר מעל הקצפת בזהירות רבה (להיזהר לא למרוח כדי לא לערבב עם הקצפת)</li></ul><br /><br />למען האמת, הרגשתי שיצא טעים. למרות זאת קצת חששתי.<br />כשחתכתי, נראו 3 השכבות בתפארתן (להבא, בא לי לנסות לאפות בכלים אישיים ושקופים).<br />אחת הטועמות אמרה שמזכיר לה קרמבו ללא ביסקוויט. לי זה פשוט היה טעים ואורירי.<br /><br />+++<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-4251113110355172826?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-28014204682168381112010-12-11T21:59:00.006+02:002011-01-15T22:23:26.699+02:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />באיחור של חודשיים אמנם, הוא הגיע. <br />באחת המהדורות השבוע שמעתי, שאם היו מגיעות חמש חזיתות כאלה העונה, הכנרת כנראה הייתה מתמלאת (גרעון של 5 מטר). ואוו, החלטתי לתת כבוד לעננים ולחזיתות.<br />את בוקר יום השישי התחלנו אצל הקצב. בראש כבר דמיינתי את התבשיל בסיר האדום. כזה של חורף. בקשתי בשר שריר, כזה שמתאים לבישול איטי (של חורף, כבר אמרנו?). קניתי 3 קילו, שיהיה (היה מבצע), אולי תגענה עוד חזיתות. כתוספת, אפיתי יחד עם הילדים חלות, שיהיה עם מה לאכול את הרוטב. כל אחד הכין בעצמו לחמניות. היו שם כמה חלליות עם שפיץ וכאלה עם צמות.<br />השילוב היה מנצח.<br /><br /><b>תבשיל שריר ליום חורף</B><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/TQPZX9kF5VI/AAAAAAAAADw/ntKQ5EENUXs/s1600/sir.jpg"><img style="float:left; margin:0 0 10px 10px;cursor:pointer; cursor:hand;width: 281px; height: 179px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/TQPZX9kF5VI/AAAAAAAAADw/ntKQ5EENUXs/s320/sir.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5549518171536745810" /></a><br />קילו בשר שריר, חתוך לקוביות<br />2 בצלים חתוכים גדול<br />שום<br />תפוחי אדמה חתוכים לקוביות גדולות<br />בטטות חתוכות לקוביות גדולות<br />גרגרי חומוס<br />מעט פתיתים<br />פטרוזיליה<br />כוסברה<br />נענע<br />מלח/פלפל/פפריקה אדומה מתוקה<br /><ul><li>לסגור את הבשר היטב בשמן זית</li><li>להוסיף את הבצלים והשום ולהמשיך את הטיגון יחד</li><li>להוסיף את שאר הירקות ולערבב</li><li>להוסיף מים</li><li>להוסיף את הפתיתים (מעט, זה רק כדי ליצור מעט סמיכות)</li><li>לרפד את החלק העליון של הסיר בעלי הירק</li><li>להוסיף מלח/פלפל/פפריקה אדומה מתוקה</li><li>להגיע לרתיחה ראשונה ולהמשיך לבשל על אש נמוכה מאוד במשך כמה שעות (לפחות 3 שעות)</ul><br />חיסלנו חלה שלמה עם הרוטב, הילדים נהנו, אנחנו טרפנו.<br />יצא מעולה +++<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-2801420468216838111?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-78539247352205597552010-09-19T22:32:00.003+02:002010-09-19T22:37:31.610+02:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />מס' ימים לפני ראש השנה הבנתי, שאם אני היא המארחת כדאי שאתחיל עם קניית המצרכים ואפילו כדאי שאתחיל עם תכנן האירוח. אמא שלי, אלופת הרשימות, הכינה כמה כאלה, גם עבורי, אבל השגרה … אוי לשגרה השואבת.<br />לא היה לי זמן אפילו להקשיב לרשימה המוכנה.<br /><br />ביום ראשון האחרון (שלושה ימים לפני החג) החלטתי שמספיק. ארוחת החג מספיק חשובה כדי שאשב רגע, אנוח מהמרוץ (אלק אנוח, על מי אני עובדת?) ואתחיל לתכנן, אחרת… נאכל פיצות ונקניקיות (חלק מהנוכחים בארוחה היו יכולים להיות דווקא מאוד מרוצים).<br /><br />בדקתי אילו נתחים יש, והפור נפל על נתח יפה, קילו וחצי של פילה מדומה טרי.<br />ידעתי שאתחיל את ההכנה ערב קודם, והתכנית הייתה למצוא מתכון שיהיה נוח להכין בסיר (כדי לא לתפוס את התנור בתבנית גדולה. ידעתי שיהיה המון לחמם).<br />פתחתי את המקרר, הוצאתי מצרכים, שפכתי יין (הרבה יין) בישלתי, הפכתי, סגרתי. יצא מצוין.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/TJZz7JuqGeI/AAAAAAAAADo/6o5rpsdmGEc/s1600/file.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 170px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/TJZz7JuqGeI/AAAAAAAAADo/6o5rpsdmGEc/s320/file.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5518725853450213858" /></a><br /><span style="font-weight:bold;">פילה מדומה ביין ותפוחים</span><br />נתח טרי של פילה מדומה<br />הרבה בצל חתוך לרצועות עבות<br />מעט שום<br />תפוחי עץ סמיט חתוכים לקוביות (לא מאוד גדולות)<br />יין אדום<br />סוכר חום<br />רכז רימונים<br />מלח/פלפל גרוס<br /><br />בסיר גדול, לסגור את הבשר מכל הכיוונים בשמן זית. להוציא ולהניח בצד.<br />להוסיף מעט שמן ולטגן את הבצל, כששקוף לגמרי להוסיף את השום.<br />להחזיר את נתח הבשר.<br />להוסיף את תפוחי העץ.<br />לשפוך את היין ורכז הרימונים. הנוזלים צריכים לכסות את הבשר.<br />להביא לרתיחה ולהנמיך. לטעום ולתבל לפי הצורך.<br />לבשל לפחות שעתיים יום קודם להגשה. מדי פעם להפוך את הבשר בנוזלים.<br />ביום ההגשה, כשהבשר עדיין קר, לפרוס לפרוסות בעובי 1 ס"מ ולהחזיר לסיר. להרתיח, ולהמשיך על אש נמוכה לעוד כמעט שעה ולהגיש.<br /><br />הולך מצוין ליד אורז לבן. ניתן לשדרג את האורז עם פירות יבשים, בצל מטוגן, שומשום וככל שעולה על רוחכם.<br /><br />למחרת האירוח, שמרתי את הרוטב בקופסא (יוצא ה-מון רוטב) ובפריזר. אני בטוחה שאני אחשוב על משהו להכין עם זה.<br /><br />מומלץ +++<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-7853924735220559755?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-82868124403601858732010-09-11T17:47:00.002+03:002010-09-11T17:49:28.764+03:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />חיכיתי לה. באמת שחיכיתי לה, שנה שלמה חיכיתי, עם המון סבלנות והבנה, בדיוק מראש השנה הקודם. וביום רביעי, אולי יותר נכון לומר, בדיוק בזמן שקיעה של יום רביעי, היא הגיעה. במלוא זוהרה, עם תקווה חדשה, שגרה חדשה ואיחולים נעימים. שנה חדשה (תרע"א) שמביאה איתה את כל האיחולים שאיחלנו אנחנו לעצמנו, ואיחלו לנו חברינו.<br />ובערב, חלק מהכלים כבר מסודר וחוזר למקומו, החלק השני עדיין במדיח הכלים (זר איז אולווז אנוזר דיי). הייתה ארוחה טעימה (++) ונעימה (+++). שכללה חברה נעימה של משפחה (על שולחן אחד, גם מהצד של החתן וגם מהצד של הכלה). ברגע האמת, כשכולם הולכים, מתחיל חשבון הנפש לשנה החדשה. איחולים למתכונים חדשים וטעימים, רעיונות מעניינים וטעמים מעניינים ומבטיחים. כמובן, שהכי חשוב, איחולים לבריאות צמיחה ושגשוג.<br /><br /><span style="font-weight:bold;">אז מה היה לנו שם:</span><br />יחד איתי, עמלו על המטעמים והמאכלים גם הנשים האחרות של הערב.<br />פתחנו עם שולחן ברכות בסגנון מחודש, לכל ברכה בושל והוכן מטעם נפרד (שבושל והוכן על ידי אמא שלי, שעמלה הרבה זמן על כל פרט, וכל קישוט). <br />בסיום הברכות, התחלנו לאכול .. גפילטה פיש עם גזר (עוד בפסח שאלתי אם מישהו מכיר את הסיפור שמאחורי הגזר .. עדיין ממתינה), גם אותו אמא הכינה. <br />כשכבר בעצם היינו שבעים, התחילה הארוחה.<br />פילה ביין ותפוחים<br />פולקעס ברוטב טריאקי וסוכר חום והרבה בצל<br />קציצות (קיפטיאיקטס) פרסה, עלי גפן (יאפרקיטוס) ממולאים בשר ואורז – שבכל חג ומועד ממשיכים להיות חלק משולחן החג בזכות אמא שלי שמביאה לנו דרכם את הסיפור המשפחתי.<br />שעועית ירוקה עם בצל ירוק ושומשום<br />סלט זיתים<br />אורז עם בצל מטוגן<br />כרוב אפוי (מעשה ידיה של ס' שעבורנו הוא אחד ממתכוני הדגל שלה)<br />סלט ירקות צבעוני<br />ועוד סלטים שנשכחו במקרר – פלפים קלויים וסלק<br /><br />היה נעים.<br />תמונות ומתכונים יגיעו בהמשך ...<br /><br /><br />שתהיה לנו שנה מדהימה +++<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-8286812440360185873?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-88988943700082832592010-09-01T22:14:00.003+03:002010-09-01T22:22:34.413+03:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />כבר כמה שנים שהיום הזה גורם לי לאובר של התרגשות. רגשות שלעיתים קשה לי להכיל ולעכל. התרגשויות שמוכיחות לי שאני היא המבוגר האחראי כאן. זה לא צחוק .. זה אמיתי.<br />ילדים שגדלים, מדגישים עבורנו את הזמן שעובר. דרכם אנחנו יכולים לראות את השינויים הבולטים של הימים החולפים.<br /><br />הבוקר, שלחתי שני ילדים למוסדות חדשים. שניהם התחילו מוסדות ציבוריים שסימנו ציוני דרך משמעותיים מאוד, עבורי ועבור עצמם. אחד גדול, שהתחיל כיתה א' ובתוך כמה שעות פתאום נהיה 'ענק' לגמרי. ואחד שהיה עד לפני שבועיים קטן, פתאום בגן עירייה של 'גדולים'.<br /><br />עבר היום הראשון. דמעות התרגשות שחונקות את הגרון.<br />מחר יום חדש, ולאט לאט נחזור לשגרה. במקביל, נלמד שגרה חדשה – כזו עם ילדים גדולים יותר.<br /><br />עם הסנדביצ’ים אתם לא נותנים לי להתפרע ונשארים עם הגבנ"צ לאחד והחומוס לשני. המקס' שינוי שאני יכולה להוסיף הוא מלפפון, וגם זה לא תמיד.<br />כשהגיע ארוחת הערב, שאלתי 'מה תרצו'. רציתי לפנק אותם, ולהכין כל מה שיבקשו.<br />הם ביקשו פיצה (ברור, לא?)<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/TH6muYSRQpI/AAAAAAAAADQ/s_l-CY9-K9Y/s1600/pita.jpg"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 202px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/TH6muYSRQpI/AAAAAAAAADQ/s_l-CY9-K9Y/s320/pita.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5512026309671338642" /></a><br />בכל יום שישי אנחנו מקבלים פיתות תימניות (סאלוף) מאישה מדהימה אחת, שדואגת לאחרת, מדהימה לא פחות. הפיתות מוכנסות לפריזר ונשמרות לשליפה מהירה.<br />את הפיתות אני מפשירה על השיש. מורחת רוטב לפיצה תוצרת בית (או קטשופ, תלוי ברעב של הילדים). מוסיפה תוספות 'שיש בבית' וגבנ"צ מגורדת.<br />מכניסה לתנור (שחומם מראש) בחום 250C למשך בערך רבע שעה (עד שנראה שמוכן).<br />מדהים ++<br /><br /><br /><b>רוטב לפיצה</b><br />בצל קצוץ קטן-קטן (אפשר לגרד בפומפייה)<br />עגבניות מגורדות<br />רסק עגבניות<br />מים – אם יש צורך<br />שום כתוש<br />מלח/פלפל/פפריקה מתוקה<br /><br />המלצה, להכין כמות גדולה ולהקפיא בקופסאות לפי מנה.<br /><br />שתהיה שנה פוריה.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-8898894370008283259?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-82611753518524172962010-08-26T17:41:00.006+03:002010-08-26T17:54:24.304+03:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />אני לא בטוחה מי החליט, אבל החופשה השנתית של הילדים נופלת תמיד על מזג אויר חם ולח. קיץ הם קוראים לזה בחדשות.<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/THZ-Ork6t1I/AAAAAAAAAC4/zEbje6Ywte8/s1600/DSC05933.JPG"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 240px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/THZ-Ork6t1I/AAAAAAAAAC4/zEbje6Ywte8/s320/DSC05933.JPG" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5509729984815216466" /></a><br />חודשיים שלמים של חופש ממסגרות (מה הם חושבים להם שם?) את החודש וחצי הראשונים העברנו עם קייטנות מהגנים, בהמשך עוד שבוע של קייטנה והרבה סבתא/סבא. ואז ... יצאנו לחופשה. אם לדייק, יצאנו לחופשה המשפחתית הראשונה שלנו. 'אמיתית' כזו, עם מלון ובריכה בסגנון אול-אינקלוסיב (סגנון החופשות שלנו עד כה היה, טיולים עם הרבה נסיעה ובלי קביעות מוקדמות ומוגדרות במיוחד). בחרנו יעד לא רחוק, יוון – כריתים, חקרנו קצת והבנו שיש הרבה מה לראות גם מעבר לחדר האוכל.<br /><br />בחרנו את השבוע האחרון, שבו באמת כבר אין אף קייטנה.<br />התעוררנו ביום שישי מוקדם בבוקר וכבר מהשעה 8 שמענו את השאלה 'מתי יוצאים'. הטיסה תוכננה לשעה 14:50 (עכשיו, תדמיינו כמה פעמים שמענו את השאלה ...). הגענו לשדה התעופה ואחרי הצ'ק-אין הבנו שיהיה דיליי לטיסה (בכל זאת צ'רטר). מפה לשם ... ואחרי כמה דולרים לצעצועים חדשים המראנו בשעה 20:30 (למלון הגענו אחרי חצות). הילדים התנהגו למופת!<br />קמנו בבוקר למלון מקסים, עם חדר ששודרג (דו מפלסי עם נוף לים ומרפסת) בזכות סוכנת מקסימה שטפלה בנו, לבשנו בגדי ים (קנינו כדורים וצב מתנפח) וקפצנו לבריכה.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/THZ_Qf2-WpI/AAAAAAAAADA/D2tMLBMWB5c/s1600/DSC05971.JPG"><img style="float:right; margin:0 0 10px 10px;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 240px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/THZ_Qf2-WpI/AAAAAAAAADA/D2tMLBMWB5c/s320/DSC05971.JPG" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5509731115541093010" /></a><br />ומה עוד היה לנו ... היינו בבריכה, היינו בים, שכרנו רכב וטיילנו בהרים ובעמק, ראינו נופים, שמענו מוזיקת עולם, הכרנו אנשים חדשים, אכלנו 3 ארוחות מסודרות ביום (שמרנו לא להגזים בבופה), השתזפנו (חלקנו אדומים כבבון), שתינו, אכלנו גלידות – והכי חשוב עשינו חיים.<br /><br /><br /><br /><br /><br />מחר בבוקר הטיסה חזרה הביתה<br />ואנחנו עם טעם של עוד, למדנו על משפחה, הורים וילדים.<br /><br /><br />ומי שאמר שאחרי חופשה צריך לנוח – צדק.<br /><br />כבר יש תכניות לחופשות הבאות – שיגיעו עלינו לטובה<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-8261175351852417296?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-39267990168759674702010-07-08T23:15:00.000+03:002010-07-08T23:18:14.094+03:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />יש הטוענים שארוחת בוקר היא הארוחה החשובה של היום. כשהיינו נטולי ילדים, נהנינו מארוחה מאוחרת, שקטה ורומנטית (הבנו לחלוטין את המונח 'בוצוריים', הלוא קמים משנת הלילה לקראת ארוחת צהריים).<br />לאחר פרוץ החמודים הביתה, למדנו שישנן שעות בהן החלומות פוסקים למרות שעדיין חושך בחוץ. באותם ימים חדשים, למדנו גם, שארוחת בוקר זה משהו זריז רק כדי לא להתעלף עד ארוחת הצהריים. הם, המתוקים, אוכלים ארוחת ילדים הכוללת קורנפלקס/צ'יריוס.<br /><br />קצת עובדות (מתוך <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3431243,00.html">Ynet</a>) <br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/TDYyLpOQQsI/AAAAAAAAACw/P4Bmb1opLqw/s1600/cornflex.jpg"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 300px; height: 200px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/TDYyLpOQQsI/AAAAAAAAACw/P4Bmb1opLqw/s320/cornflex.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5491631971250488002" /></a><br /><li>טעות גורלית: בשנת 1894 החלו הרופא הראשי בבית המרפא באטל קריק ואחיו הצעיר לבצע ניסויים במטבח בית החולים, במטרה לייצר חלופה טעימה יותר ללחם המזין אך התפל שהוגש לחולים. במקום זה, המציאו ד"ר ג'ון הארווי קלוג ו-וויליאם קית קלוג בטעות את הקורנפלקס. ההמצאה הובילה להקמת חברת קלוגס. <br /><li>יש חווה: לתרנגול הירוק שמופיע על אריזות הקורנפלקס של "קלוג'ס" מאז 1958 קוראים קורנליוס. או "קורני" בקיצור.<br /><li>כוח כבידה:האסטרונאוטים בחללית "אפולו 11" לא הסכימו לוותר על דגני הבוקר שלהם. היעדר הכבידה מנע מהם לשפוך את הפתיתים לתוך קערת החלב ולכן דחסו את הפתיתים בתוספת פירות ויצרו מהן קוביות שאיפשרו את האכילה. <br /><li>מוצר יסוד: דגני בוקר הם המוצר השלישי הנמכר ביותר בארה"ב - אחרי משקאות מוגזים וחלב. <br /><li>במשקל נוצה: תירס מהווה כשמונה אחוזים בלבד ממשקלה של אריזת קורנפלקס. <br /><li>נתח שוק: מחירו של התירס מהווה 5% בלבד ממחירה של אריזת הקורנפלקס. שאר העלות משקף בעיקר את עלויות האריזה והפרסום. <br /><li>בריאות: כשדגני הבוקר "טריקס" יצאו לשוק בשנת 1954 היו בהם יותר מ-46% סוכר. היום יש בהם "רק" 43%. <br /><li>מלכתיות: צריכת דגני הבוקר בישראל עומדת על כ-2 ק"ג לנפש בשנה. באירלנד ובאיסלנד, שיאניות צריכת דגני הבוקר בעולם, עומד הנתון על 11 ק"ג לנפש בשנה. <br /><li>פינת בן יהודה:לקורנפלקס יש שם עברי - "פתיתי תירס". אבל רבים לא מכירים את המילה העברית שהמציאה האקדמיה למה שהשתרש בחברה כ"דגני בוקר" (cereals) - "מידגנים". <br /><li>אוכל אלוהי: המילה הלועזית לדגנים - Cereals - באה מהמילה הרומית Cerealia שהיתה שמם של טקסים עתיקים שנערכו לכבוד Ceres - אלת הדגן. <br /><br />כמו בכל בית עם ילדים, הרבה אוכל נזרק. כשהבנתי שכמעט בכל בוקר אני זורקת קערת קורנפלקס, החלטתי לעשות מעשה. בקופסא אטומה שמרתי אותם, את כל הפתיתים, בידיעה שיבוא יום ואדע מה לעשות איתם.<br />באחד מערבי השבת, כשההורים היו מתוכננים להגיע, נזכרתי עד כמה אני אוהבת קציצות עוף. כשערבבתי את העיסה, נזכרתי בהם, הפתיתים מהקופסא האטומה. לפני הטיגון, עטפתי אותן, והחלטתי (שוב) להפוך את האורחים לשפני הניסיון שלי.<br /><br /><b>קציצות עוף בציפוי קורנפלקס</b><br />עוף טחון<br />בצל קצוץ, הכי דק שאפשר<br />פטרוזיליה <br />ביצה<br />פירורי לחם<br />מלח/פלפל שחור/פפריקה מתוקה/מעט סודה לשתיה<br />פתיתי קורנפלקס גרוסים (להשאיר קצת חתיכות)<br /><br />לערבב את כל המרכיבים לעיסה אחידה, ולהניח בצד 'לנוח' בערך שעה<br />לחמם מחבת, ולהוסיף שמן<br />להכין מהעיסה את הקציצות ולעטוף בפתיתי הקורנפלס<br />לטגן עד שיזהיב (לוודא שהקציצות לא עבות מדי, כדי שהציפוי לא יישרף)<br /><br /><br />לאור העובדה שאין לנו מיקרוגל בבית: למחרת, הן היו טעימות אפילו קרות<br />אפילו הסרבן העקשן ביותר אכל שתי קציצות.<br />יצא פיצוץ +++<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-3926799016875967470?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-70017129414567882142010-04-16T11:33:00.003+03:002010-04-16T11:42:45.438+03:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br />חברים חדשים רוכשים בכל נקודה בחיים. <br />בבית ספר, כילדים אתה בטוח שעם אותם חברים תהיה תמיד, בתיכון אתה מבין שישנה תחלופה, בצבא אתה מוצא את האחים האבודים שלך, שבלעדיהם לא תצליח לנשום כהלכה – במרבית הפעמים יחד עם תעודת השחרור, הנשימה חוזרת לקדמותה והקשרים נמוגים. בשלב הבוגר יותר, האדם מבין שהחברים שהוא אוסף סביבו יהיו אלה שנעימים לו להעביר את הזמן הפנוי שלו, אלה שימלאו אותו, אלה שיהיו שם עבורו ושהוא ישמח להיות עבורם.<br />בכל נקודת זמן אוספים חברים למעגל. בלימודים, בעבודה, בגינת המשחקים (בשלב הילדים הקטנים) ולפעמים אפילו בתור במכולת.<br />חברות וחברים במקום עבודה מהווים מקור תמיכה גדול מאוד במרבית הפעמים. הלוא, אם נרצה וגם אם לא, עם אותן קולגות אנחנו מבלים את מרבית שעות היום. <br />אני זכיתי!<br />זכיתי לדעת שאני יכולה לפרוק, ולקבל תמיכה חזרה<br />זכיתי לדעת שישמחו איתי, וידעו שאשמח איתן<br /><br />אתמול בערב, הן היו כאן. היה כיף, משחרר, נעים וגם טעים. 8 נשים, קולגות למקום עבודה.<br />החלטתי לפנק אותן בלחמים טעימים. הכנתי <a href="http://anatagasi.blogspot.com/2009/01/blog-post.html">לחם שיאור</a> בשתי תוספות שונות. האחד, אגוזים וחמוציות והשני שומשום. <a href="http://anatagasi.blogspot.com/2009/01/blog-post_09.html">פוקצ'ות</a> מגוונות – בצל מטוגן, עשבי תיבול, פיצה, מלח גס. סביב כל אלה גבינות ואנטי פסטי.<br />כשחשבתי על הקינוח, ידעתי רק שאני רוצה אותו בכוסות מרטיני. חיפוש ברשת, בספרים ושאלות לחברות בשלניות העלה בחכה מוס שוקולד. <a href="http://www.bazekalim.com/2007/05/22/chocolate-mousse/">מצאתי אחלה מוס בבלוג אחר מדהים שאני עוקבת אחריו</a>. <br />מעתיקה לכאן את המתכון כולל השדרוג שלי.<br /><br /><span style="font-weight:bold;">מוס שוקולד</span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/S8gi2SYzd4I/AAAAAAAAACo/h1K7unfutAg/s1600/Chocolate.gif"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 320px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/S8gi2SYzd4I/AAAAAAAAACo/h1K7unfutAg/s320/Chocolate.gif" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5460652864230881154" /></a><br />200 גרם שוקולד (אני השתמשתי בשוקולד עלית מהסדרה היוקרתית)<br />2 חבילות שמנת מתוקה להקצפה<br /><ul><br /><li>להמיס את השוקולד בחבילה אחת של שמנת מתוקה, לקרר במקרר (כמה שעות)</li><br /><li>להקציף את שקית השמנת הנוספת לקצפת יחד עם תערובת השוקולד</li><br /><li>בכוסות הגשה (אני בחרתי כוסות מרטיני, כי הכול נראה טוב בכוסות כאלה) להניח בתחתית אגוזים מסוכרים, כמות יפה של מוס שוקולד ולהכניס למקרר.</li><br /><li>להגשה, להקציף שמנת נוספת ולהגיש מעל. אני הוספתי ופל 'גלילית' לקישוט</li><br /></ul><br />בפעם הבאה, התכנית לנסות כשכבות מוס (לבן / חלב / מריר).<br /><br /><br /><br /><br />תודה שהגעתן.<br />מי ייתן ותהיה זו פתיחה של מסורת<br />ענת<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-7001712941456788214?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-19855170235416208322010-03-29T11:52:00.004+03:002010-03-29T12:01:28.398+03:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_RJ9c3xwBH3Y/S7BsSpoL6BI/AAAAAAAABBc/3MzOFZYaV2M/s1600/aviv.jpg"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 219px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_RJ9c3xwBH3Y/S7BsSpoL6BI/AAAAAAAABBc/3MzOFZYaV2M/s320/aviv.jpg" border="0" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5453978216413521938" /></a><span class="Apple-style-span" style=" ;font-family:'Times New Roman';font-size:medium;"><div style="margin-top: 6px; margin-right: 6px; margin-bottom: 6px; margin-left: 6px; padding-top: 0px; padding-right: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; background-color: rgb(255, 255, 255); color: rgb(0, 0, 0); min-height: 1100px; counter-reset: __goog_page__ 0; line-height: 2; font-family:Verdana;font-size:10pt;"><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" dir="rtl" style="font-size:medium;">האביב הגיע, שעון הקיץ כוון והלב מתחרב בתחושות נעימות</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">אוטוטו אנחנו מציינים שנה לחזרתנו לישראל. אחרי כמעט 8 שנים בטורונטו, חזרנו לארץ המובטחת אחרי תקופה נעימה ושני ילדים. אומרים שכל דבר בחיים מלמד, ומפרה אותנו. אני לבטח מסכימה, ויודעת שהתקופה ההיא, שם בקנדה, לימדה אותנו המון על זוגיות/משפחה/ואני עצמי של כל אחד מאיתנו.</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">השנה האחרונה שאוטוטו מסתיימת, המשיכה ללמד אותנו ובמקביל להוכיח לנו שהכוחות שלנו גדולים וההתמודדויות שאנחנו חווים ממשיכים להעצים אותנו וללמד אותנו את אותה משוואה.</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;"><br /></span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">שעת צהריים עכשיו, עוד פחות משש שעוד יהיו כאן אורחים שיחגגו איתנו את ליל הסדר, והארוחה מוכנה, נותר רק להכין את האורז (כי הכי טעים כשזה טרי).</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">לבטח, רעבים לא נהיה היום בלילה (קראתי באיזהשהו מקום שממוצע ההשמנה בחג עומד על 2-3 ק"ג לאדם).</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;"><br /></span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><b><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">אז מה יהיה לנו היום ... התפריט:</span></span></b><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;"> (תמונות יגיעו בהמשך השבוע)</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">את הארוחה נתחיל עם צלחת הפסח (אף אחד לא יסגיר את העובדה שבעצם, בסיום הברכות, אנחנו כמעט שבעים)</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">נמשיך עם: מרק צח בתוספת קניידלאך</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">נעבור לגפילטה פיש שמכינה אמא (כמובן בקישוט הגזר המיתולוגי, שמשום מה חייב להיות שם. אשמח לשמוע פעם את הסיפור שמאחורי הגזר.. )</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">ואז נפצח בסעודה הגדולה (לא לשכוח לפתוח כפתור בשלב הזה): </span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">את המאכלים המסורתיים אמא מכינה: עלי גפן מגולגלים וממולאים בשר ואורז (יאפרקיטוס), קציצות פרסה (קיפטיאיקס)</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">נתח ויסבראטן ברוטב סילאן</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">נתחי עוף על מצע בצל</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">אורז לבן בתוספת בצל מטוגן ושברי בוטנים</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">שעועית ירוקה מוקפצת עם בצל סגול</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">בישול קישואים ופלפלים אדומים</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;"><br /></span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">סלטים:</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">גם כאן המסורת מגיעה, בעזרת אמא: סלט סלק, חמוצים תוצרת בית, פלפלים קלויים</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">כבד קצוץ</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">סלט כרוב עם חמוציות</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;"><br /></span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">נעים אני בטוחה שיהיה, אם יהיה טעים ... נדע רק אחרי.</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;"><br /></span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">שיהיה לכולנו חג שמח ונעים +++</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">תקופת פריחה והעצמה .. שנשאב אנרגיות חדשות</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;"><br /></span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">מתכונים ותמונות יגיעו בהמשך.</span></span></div><div dir="rtl" style="margin-top: 0px; margin-bottom: 0px; "><span class="Apple-style-span" style="font-family:arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-size:medium;">ענת</span></span></div><div><br /></div></div></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-1985517023541620832?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>anagunoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-63870327253396368122009-12-31T23:09:00.002+02:002010-04-16T10:26:57.378+03:00<div dir=rtl><font size=2><br /> הערב האחרון של העשור הראשון, באלף השלישי: שנה 2010 אוטוטו כאן. מי היה מאמין.<br><br /> אני זוכרת, לפני 10 שנים בדיוק, עמדנו על גג מבנה ביפו במסיבת המילניום. הסתכלנו על תל אביב וחיכינו שיקרה משהו - לא קרה כלום.&nbsp;<br>אז מה היה לנו בעשור שמסתיים?</font><br /><br /> <ul><font size=2><br /> <li> תחילתה של חברות עם מי שיהפוך במהלך העשור אבי ילדי, בן זוגי וחברי הקרוב</li><br /> <li>חתונה אחת, מוצלחת ויפה</li><br /> <li>מעבר ליבשת אחרת</li><br /> <li>חיים רחוקים, מאושרים, מענינים, מאתגרים</li><br /> <li>משברים, עליות, מורדות</li><br /> <li>שני ילדים</li><br /> <li>התמודדויות שונות ומשונות</li><br /> <li>חזרה הביתה</li><br /> <li>למידה מחדש של המקום המוכר שהפך מעט זר</li><br /> </font></ul><br /> <font size=2>לפני שנה בדיוק היינו בבית, בטורונטו, סיימנו חופשה ביתית נעימה. מי היה מעלה על דעתו שהשנה שרק התחילה אז, תהיה אחת השנים המטלטלות שיעברו עלינו. אני מאמינה שאדם רגיל אמור היה לחוות את כל אלה בעשור שלם, לפחות.</font><br /></div><br /><div dir=rtl><br /> <font size=2>את השנה החדשה, 2010, אנחנו רוצים להתחיל ברגל ימין. מקווים להיות על שלביו הראשונים של הסולם המטפס מעלה. אותו סולם בדיוק שיראה לנו שוב את התקופות הנעימות שידענו.</font><br /></div><br /><div dir=rtl><br /> <font size=2>מאחלת לכל מקרי ויקירי שנה טובה, פורייה ומוצלחת</font><br /></div><br /><div dir=rtl><br /> <font size=2><br><br /> </font><br /></div><br /><div dir=rtl><br /> <font size=2>Happy New Year!</font><br /></div><br /><div dir=rtl><br /> <font size=2>ענת.</font><br /></div><br /><div dir=rtl><br /> <font size=2><br><br /> </font><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-6387032725339636812?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-28974605779067385082009-05-31T11:54:00.001+03:002009-05-31T13:02:32.715+03:00<div dir="rtl" style="TEXT-ALIGN:right"><br /> <p align="RIGHT" dir="RTL"><br /> <font face="Arial, sans-serif"><b><font size="2">כשנסגרת דלת</font></b></font><font face="Arial, sans-serif"><b><font size="2">, </font></b></font><font face="Arial, sans-serif"><b><font size="2">נפתחת גבהה</font></b></font></p><p align="RIGHT" dir="RTL"><span style="font-family: Arial">&gt; את הפוסט הזה כתבתי בפברואר (2009) והתעכבתי עם פרסומו. כל כך הרבה עבר בתקופה הזו שרק בעבור זה אני יכולה לפתוח בלוג במספר נושאים חדשים. למרות זאת, אני רוצה להיות נאמנה, קוראי הנאמנים, שחיכו והמתינו לפוסט חדש, להוסיפו כאן ולהמשיך כאילו ולא היתה 'פגרת האביב'.</span></p><p align="RIGHT" dir="RTL">---</p><br /> <p align="RIGHT" dir="RTL"><br /> <font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">כמדומני</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">הזכתי את הביקור הנוסף של ההורים שלי</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">. </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">הם ביקרו אותנו רק לפני חמישה חודשים</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">ב</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">"</font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">תקופת החגים</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">", </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">והחליטו שהגעגועים גדולים מדי והם רוצים שוב</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">.&nbsp;</font></font></p><p align="RIGHT" dir="RTL"><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">שמחנו מאוד</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">ניקינו את האבק מעל המשקופים (שבעצם לא ממש הצטבר, הלוא רק לפני חמישה חודשים ניקינו 'יסודי') דאגנו לפינות החשוכות בבית</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">וחיכינו לנחיתה</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">.</font></font><br /> </p><br /> <p align="RIGHT" dir="RTL"><br /> <font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">יום רביעי</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">מוקדם מאוד בבוקר </font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">(</font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">מה בוקר</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">אמצע הלילה</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">. 05:45, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">מי החליט שהטיסות נוחתות מוקדם כל כך</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">?) </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">אני שולחת את ג</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">' </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">לשדה התעופה ומארגנת (שוב) את הבית</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">שותה קפה ומתאמנת בלחייך בבוקר </font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">(</font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">משימה</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">שכבר הבנתם שקשה לי</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">). </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">הילדים מוכנים</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">אני מוכנה</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">השיש מסודר</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">הכיור ריק</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">השולחן נקי מאבק</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">. </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">הם מגיעים</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">. </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">החיבוק הזה</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">, </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">עם הריח המוכר</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">. </font></font><font face="Tahoma"><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">באמת שיש ריח מיוחד לכל אדם</font></font></font><font face="Arial, sans-serif"><font size="2">.</font></font><br /> </p><br /> <p align="RIGHT" dir="RTL"><br /> <font size="2">איזה כיף עושים פה. מטיילים, קונים, נהנים.</font><br /> </p><p align="RIGHT" dir="RTL">חורף בחוץ. אחד הדברים הכיפיים של הילדים (בגיל ובנפש) בשלג היא המזחלת.&nbsp;</p><br /> <p align="RIGHT" dir="RTL"><br /> <font size="2">המשימה הראשונה: מציאה של גבעה מתאימה, לא גבוהה מדי אבל גם לא נמוכה.<br><br /> </font><br /> </p><br /> <p align="RIGHT" dir="RTL"><br /> <font size="2">המשימה השנייה: מציאת מבוגר אחראי (בנפש) שיסחוב אותך למעלה, וידחוף (כדי שהירידה תהיה מהירה).</font><br /> </p><br /> <p align="RIGHT" dir="RTL"><br /> <font size="2">הביצוע: ירידה מסחררת במורד גבעה בעודך ישוב על מזחלת פלסטיק, בצרחות (שאגות) שמחה (ונראה, לא משהו בעליל).</font><br /> </p><br /> <p align="RIGHT" dir="RTL">כשרואים ילד בן ארבע וחצי מבצע את המשימות, נהנים וצוחקים. כשרואים סבתא אחת מבצעת את המשימות, צוחקים יותר ונהנים מהעובדה שאפשר להשאר עם נפש צעירה.</p><br /> <p align="RIGHT" dir="RTL"><br /> <font size="2">חברינו הקרובים מהכפר הזמינו אותנו על הורינו וטפינו אליהם לקוטג' (בקנדה קוטג' לא בהכרך נמצא בגביע. כך נקרא בית החופשה אליו נודדים המקומיים בסופי שבוע וחופשות מתוכננות, הרי אין להם ספונטניות). שמחנו, ארזנו חצי בית ויצאנו לדרך (חמש שעות בקירוב).&nbsp;</font></p><p align="RIGHT" dir="RTL">ושוב החיבוק הנעים הזה, עם ריח של אנשים אהובים.</p><p align="RIGHT" dir="RTL">הגענו בדיוק לארוחת ערב, היה טעים (כמצופה).&nbsp;</p><p align="RIGHT" dir="RTL">למחרת, היום הראשון היה מקסים, מזג אויר שמאפשר לך לצאת החוצה (עם מעיל) ולהנות מהמשימות (המוזכרות מעלה). הילדים (בנפשנו) עלו וירדו עם המזחלת. טיילנו ובילינו מעט באיזור - עשינו כיף חיים.</p><p align="RIGHT" dir="RTL">היום השני היה מתוכנן להיות מחולק לשניים, בילוי וחזרה הביתה (בכל זאת נסיעה של חמש שעות שם שני ילדים קטנים באוטו). היום מתחיל, הסבתא ואחד הילדים יוצאים למשחק שלג שמח בחוץ. אחרי מספר דקות (מועט, יש לאמר) דפיקה נחרצת על הדלת. בבהלה אני רואה אותה, את הסבתא, עומדת שם עם דם על הפנים ויד על הלחי. היא החליקה בעודה עולה את העלייה (ראה ממשימות המוזכרות מעלה). אחרי דין ודברים שערכנו, הוחלט על הזמנת אמבולנס לבדיקה מקיפה של הבעיה.</p><p align="RIGHT" dir="RTL">ואם רוצים לספר בקצרה סיפור ארוך יותר, רק נאמר שהממצא התגלה אחרי מספר ימים של ריצות בין בתי חולים, 4 שברים בפנים (עצמות הלחי, הסינוסים, האף והעין).</p><p align="RIGHT" dir="RTL">&gt; לסבתא שלום &lt;</p><p align="RIGHT" dir="RTL">ההחלטה נפלה, ממשיכים את הביקור כטוב ביותר שאפשר. וכך היה. נהנו, בילינו, אכלנו טוב.</p><p align="RIGHT" dir="RTL">מסקנה. כשמזג האויר עולה אל מעל האפס, השלג נמס. כשלמחרת הטמפרטורה קופאת שוב, הדרך הופכת למסוכנת ביותר.</p><p align="RIGHT" dir="RTL">בין לבין, צריך לאכול. הבקשה של הסבא היתה קבב. אני מאוד אוהבת בשר טחון, על כל האפשרויות. ניסיתי ויצאתי מופתעת (לטובה).</p><p align="RIGHT" dir="RTL"><br></p><p align="RIGHT" dir="RTL"><b>קבב בקר</b></p><p align="RIGHT" dir="RTL">בשר טחון<br></p><p align="RIGHT" dir="RTL">הרבה בצל קצוץ</p><p align="RIGHT" dir="RTL">הרבה פטרוזיליה קצוצה</p><p align="RIGHT" dir="RTL">מלח/פלפל/מעט סודה לשתיה</p><p align="RIGHT" dir="RTL">תבנית צלייה (שתי תביות המתלבשות אחת על השניה לאגירת נוזלים)</p><p align="RIGHT" dir="RTL"></p><div><ul><li>לחמם תנור לחום גבוה מאוד</li><li>מערבבים את חומרי העבודה ומחזירים מכוסה למקרר לפחות לשעה</li><li>צרים צורת קציצות רצויה ומניחים על תבנית הצלייה המשומנת</li><li>למרוח מעט שמן על הקציצות (אפשר כקיצור דרך להשתמש בספרי שמן)</li><li>צולים למספר דקות, הופכים וצולים שוב</li></ul><br></div><div>לקבלת קבב עסיסי, יש לדאוג לא לצלות יותר מדי ולא ליבש את הקציצות.</div><div>יצא מתכון מנצח שמככב בכל בקשה לארוחה טובה וקלילה (+++).&nbsp;</div><p><br></p></div><br><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-2897460577906738508?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-11711216017558288932009-02-03T23:14:00.003+02:002009-02-03T23:42:40.256+02:00<div align="right" dir="rtl"><span style="font-family:arial;"><br /><br />את הבלוג פתחתי לפני קצת יותר משנה, כדי לחלוק מתכונים, מחשבות ורעיונות שונים שעוברים במוחי. הכתיבה מרגיעה אותי, ומאפשרת לי לחשוב לעומק על אותם. איזכור המתכונים היא דרך מצויינת עבורי לשמר אותם. עד אז, הם עברו לעולמם של המתכונים השכוחים והלא מוזכרים ומאז דצמבר אשתקד קל לי להזכר ולשפר.<br /><br />כחלק משגרת הבוקר שלי, אני פותחת את במחשב כדי לבדוק אימיילים. בדרך כלל, אין שום דבר מאוד מעניין. הבוקר דווקא היה, קיבלתי פרס, כך נאמר שם באימייל. קודם כל חייכתי לעצמי (דבר שפני עצמו הוא כבר מוזר לבוקר שגרתי שלי). הפרס, כפי שנאמר הוא תיוג בלוג, והמשך משלי לבלוגים מעניינים אחרים.<br /><br />אני כמובן, ממשיכה את השושלת.<br /><br />הכללים:<br />1. להציג את הפרס בבלוג<br />2. להציג את מי שנתן לי את הפרס<br />3. להעביר את הפרס לעוד שמונה אנשים.<br />4. להודיע להם שהם קיבלו פרס.<br />5. להזמין אותם "לאסוף" את הפרס בבלוג שלי.<br /> <br />את הפרס שלי קבלתי מחברתי הטובה, אחותי החורגת שמתגוררת מרחק 5 שעות נסיעה ממני. 5 שעות ארוכות וקצרות כאחד, <a href="http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=mycottage" target="_blank">בבלוג שלה היא מספרת על החיים המענינים בקוטב(ג')</a>.<br />אני קוראת מספר בלוגים, ולא מנוייה להרבה. זוכרת להתעדכן, ולבדוק מה מתחדש. הקריאה קשורה ברובה ביצירה ובישול, ובהחלט עוזרת לי להרגע מתלאות היום (והחיים), אך בהחלט לא רק. אחד הדברים שמניעים אותי הוא "מכל מלמדי השכלתי" ואני בהחלט קוראת ולומדת על נושאים רבים. <br /><br />והרשימה כדלהלן:<br /><a href="http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=Eitam6" target="_blank">בקרוב הוא יאכל</a><br /><a href="http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?Blogid=92956" target="_blank">פרפרים - מחשבות, הגיגים, יצירה ומוזה...</a><br /><a href="http://nishot.blogspot.com" target="_blank">נישות</a><br /><a href="http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=craftblog" target="_blank">Craftyblog</a><br /><a href="http://miras-place.blogspot.com" target="_blank">Mira’s Place</a><br /><a href="http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?Blogid=88060" target="_blank">mAmA MiSiSiPi</a><br /><br />תהנו!<br /><br /><br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-1171121601755828893?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-64510511390724472062009-01-25T16:49:00.005+02:002009-01-25T17:03:10.311+02:00<div align="right" dir="rtl"><span style="font-family:arial;"><br />אז, איך בילינו את ינואר 2009? (אתם לבטח שואלים)<br />אחרי <a href="http://anatagasi.blogspot.com/2009/01/blog-post_10.html">החגיגות בתחילת החודש</a> זכינו בביקור של חבר קרוב. מה קרוב, הכי קרוב. ע' הגיע לביקור.<br /><br />את ע' הכרתי עוד בשירותי הצבאי, לילות ארוכים של צ'וטטות במערכת פנימית (וסודית לחלוטין), לילות שלמים של שיחות טלפון ארוכות כאורך המשמרת (ואף יותר) ומפגשים רבים בחופשות ובזמן בסיס. הפכנו חברים טובים, הכי טובים, כמו שניתן רק כשאוכלים מאותו המסטינג. מאז, כל אחד המשיך בדרכו שלו ובמקביל הרווחנו את בני הזוג כתוספת מצויינת ותומכת. במקביל לכל זה ידענו תמיד להשאר חברים טובים. חברים שבלב. גם כשעברנו אני וג' לקצה השני של הגלובוס, ידענו לשמר את הקשר. עידן האינטרנט נותן לנו אפשרויות רבות ומגוונות לשמירה על הקשר. <br /><br />ע' הגיע לביקור בן שבוע, להתאוורות ומילוי מצברים. בזמן הביקור עשינו חישוב וגילינו שאנחנו מכירים בדיוק כמחצית חיינו (וזה לחלוטין אווטינג לגילנו המופלג), מעכשיו, בכל יום נוסף שיעבור יהיו ימים של הכרות רבים מהימים שלפני. <br /><br />לפני הרבה שנים, מצאתי מתכון מצויין למרק בצל. כהרגלי, הכנתי אותו לחברי שיטעמו ויתנו את דעתם (מי אמר שפנים?). המתכון היה מצויין, אך כמובן עבר לעולמם של המתכונים הנעלמים, ונשאר כזיכרון בלבד. לפני הביקור, קבלתי בקשה להכין את המרק שוב.<br />פשפשתי בזכרוני וגיליתי שמתכונים טובים, אף פעם לא שוכחים ולבטח זוכרים את החלקים המוצלחים יותר ואת הפחות, מאלתרים. הצלחתי, והמרק יצא – פיצוץ! ההתלהבות היתה גדולה (בהחלט +++), והפעם גם אתם יכולים להנות ממנו 'שחור על גבי מסך' כדי שיזכר לדורות הבאים.<br /><br />* המרק, לחלוטין לא מהאיזור של האוכל הבריא, אבל בשביל חברים טובים אפשר לזייף<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/SXx-RP2ku_I/AAAAAAAAACg/jV2fI35B4w8/s1600-h/onion.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 241px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/SXx-RP2ku_I/AAAAAAAAACg/jV2fI35B4w8/s320/onion.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5295246096659168242" /></a><br /><br /><span style="font-weight:bold;">מרק בצל</span><br />הרבה בצל (בערך קילו)<br />שמן זית<br />חמאה<br />קמח<br />יין לבן<br />ציר מרק עוף<br />מלח/פלפל לבן/אגוז מוסקט<br /><br />בצק עלים<br />גבינה צהובה<br /><ul><li>חותכים את הבצל לחצאי עיגולים</li><li>ממיסים את החמאה בשמן זית ומטגנים את הבצל. הבצל צריך להיות שקוף ושחום, אבל לא שרוף</li><li>כשהבצל הגיע לצבע הרצוי, מוסיפים את הקמח ומערבבים טוב. נותנים לזה כמה דקות על האש, תוך כדי ערבוב תמידי</li><li>מוסיפים את היין (בקבוק שלם) ואת ציר מרק העוף, ומביאים לרתיחה</li><li>מתבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט עד לטעם הרצוי</li><li>מבלשים שעתיים עד אש נמוכה</li><li>להגשה: </li><ul><li>יוצקים את המרק לצלחה עמידת תנור</li><li>מחממים את התנור לחום בינוני. מרדדים בצק עלים, וקורצים חתיכה לפי גודל צלחת ההגשה</li><li>מפזרים מעט גבינה צהובה על המרק, ומניחים את הבצק על דפנות הקערה ומהדקים (אפשר להרטיב מעט כדי שידבק טוב)</li><li>מכניסים לתנור עד שהבצק מקבל צבע יפה, ומגישים</li></ul></ul><br /><br /><br />ההתלהבות אמנם היתה רק של הבוגרים בבית, אבל אצלהם זה היה +++ לחלוטין.<br /><br /><br />לחברים טובים<br /><br /><br /><br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-6451051139072447206?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-63443633732340650932009-01-11T06:00:00.001+02:002009-01-11T07:07:57.196+02:00<div align="right" dir="rtl"><span style="font-family:arial;"><br />ברשותכם, אפרסם הפעם פוסט שונה. מחר אנחנו, אני וג', חוגגים שמונה שנות נישואין לחתונה האזרחית שלנו (התחתנו פעמיים). הבלוג חשוב לי, ואני מרגישה שזה המקום עבורי לפרסם הגיגים, מחשבות ודברים נוספים שיש לי לאמר. אני מצרפת כאן את הברכה שלי עבור ג'. הוא מקבל אותה כאחד העדכונים באימייל (כנראה שככה זה כששני אנשיIT חיים יחד  ).<br /><br />***<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/SWl-OnC8SDI/AAAAAAAAACQ/V9UIrVajnkA/s1600-h/wedding.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 300px; height: 300px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/SWl-OnC8SDI/AAAAAAAAACQ/V9UIrVajnkA/s320/wedding.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5289898026787948594" /></a><br />מחר לפני שמונה שנים עלינו על המטוס לקפריסין. אני עוד זוכרת עד כמה הפליא אותי אורכה של הטיסה (בקושי הספקתי לחסל את חבילת הבוטנים שהוגשה). הרגשנו על גג העולם, צעירים ויפים (לא שאנחנו לא יפים עכשיו, אבל בטח צעירים פחות).<br />טסנו ללרנקה, קפריסין, כדי להתחתן. להתחתן את החתונה הראשונה שלנו. כבר בצהרי אותו יום, אחרי טיול קצר בעיר, חתמנו על המסמכים אחרי טכס קצר בערייה. טכס משעשע בפשטותו, עם 'מוסיקת חתונות' שבקעה מטייפ 'דאבל-קאסט' מיתולוגי. ההחלטה לטוס לבד הייתה של שנינו. מצד אחד עם ידיעה שתהיה עוד חתונה רק חודשיים מאוחר יותר, ומצד שני רצון גדול לעשות משהו מיוחד עבורנו, לפני שהחיים משתנים. דברנו על זה שנעמוד שם, בטכס המיוחד הזה, לבושים בג'ינס פשוט וסוודר לא מיוחד בכלל, כנראה כחלק מהתבגרות מסויימת (שבאמת הגיע אצל שנינו הרבה יותר מדי מאוחר). החלפנו את טבעות החברות שלנו (אותן טבעות כסף שרכשנו באחד מערבי קיץ ביפו העתיקה), טבעות שעד היום עושות לי נעים בלב.<br /><br />בכל שנה מאז, כשהשנה החדשה מתחילה אני יודעת שיום החתונה שלנו קרב. בנוסף לזה אני יודעת שאנחנו לא מהחוגגים (בדרך כלל), בהחלט לא מאלה שיוצאים במחולות ואו מקפידים לציין את המאורע. השנה, לאחר שיחה עם חברה טובה, החלטתי להתחיל מסורת חדשה. הצעתי לך שבמקום מתנות לא נחוצות נכתוב 'מכתב אהבה' אחד לשניה. מכתב כזה שיזכיר את הסיבות הטובות לכך שאנחנו פה, לטוב ולרע. מכתב יפה כזה, ללא קיטורים וללא האשמות. אמרת שקשה לך להתבטא בכתב, נו שוין.<br /><br />אני יושבת כאן בעמדת המחשב שלי ערב לפני מחר, אתה שוכב על הספה וצופה בתכנית על כרישים בטלביזיה. אני מנסה לחשוב לעצמי, מהם הדברים שקושרים אותנו ומהם הדברים שמחזקים אותנו. אני מוצאת את עצמי חושבת ומחייכת. מסתבר שהרבה יותר קל לקטר על הרע מאשר לחייך על הטוב, האמנם?<br /><br />תמיד רציתי שהבית שלי, הבית של המשפחה הפרטית שלי, יהיה כזה שכולם יקנו בו.<br />שיגידו 'ואוו' כשיכנסו<br />שישמעו את הצחוק וירגישו את החמימות<br />שאני אהיה גאה בכל דבר שקורה בו. גאה אפילו בדברים הקטנים, המחוות, הדיבורים.<br />אז נכון, החיים הם לא סרט,<br />ונכון שלא תמיד הכל הולך לפי התכנית.<br />יש חלומות, שלא משתנים.<br /><br />אני לא יודעת מה 'כולם' חושבים, והאמת, זה באמת לא חשוב. אני יודעת מה אנחנו מרגישים ומהי הדרך שאנחנו מתכננים.<br />ג', עברנו הרבה (מה הרבה, המון) חוויות מכל הסוגים. חוויות שחיזקו אותנו ולימדו אותנו שאנחנו צוות מנצח. צוות, מאותם צוותים שיכולים להזיז קירות כשצריך. נעים לי לדעת שתעבור דרך 'טבעות של אש' עבורי ועבור הילדים. המשפחתיות זה משהו שעבור שנינו הוא 'בדם', ויחד אנחנו בונים לנו את המשפחה שמתאימה לנו.<br />נעים לי שאתה מקפיד לתת לי נשיקה כשאתה יוצא וחוזר.<br />נעים לי שאתה זוכר להגיד לי עד כמה אתה אוהב אותי, גם בזמן מעלה לך את הסעיף (אבל אמרנו שמדברים היום רק חיובי).<br />נעים לי שיחד איתך אני בונה את ביתי (למרות שהוא בהחלט לא 'אל מול גולן...').<br /><br /><br />אוהבת, <br />ענת<br /><br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-6344363373234065093?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-90543570143967904102009-01-09T07:21:00.003+02:002009-01-09T07:29:21.021+02:00<div align="right" dir="rtl"><span style="font-family:arial;">כשגרים מחוץ לישראל, נהנים (או שלא) פעמיים בשנה מ'תקופת החגים'. מצד אחד זה כיף גדול. עוד ימי חופשה משולמים, עוד ימים בהם על המשפחה יחד. אך מן הצד השני, חורף בחוץ וצריך לתכנן טוב-טוב מה עושים.<br />אנחנו פה כבר 7 שנים. בשנים שעברו, השתדלנו להרחיק מהעיר ולנצל את 'תקופת החגים' למפגש עם חברים רחוקים יותר, או עם חברים טובים אחרים. השנה, חופשה כזו לא יצאה לפועל. נשארנו בתחומי העיר, ולא עם המון עיסוקים מיוחדים.<br />היום, כמעט שבוע אחרי שחזרנו לשגרה, אני יכולה להגיד בפה מלא שהייתה חופשה נעימה. מן חופשה רגועה כזו, שמעבירה את עצמה. ללא תכנונים מרקיעי שחקים, ללא מפגשים מן הסוג הלא צפוי וללא תכניות מפילות. רק אנחנו והקרובים לנו.<br /><br />כסיום נאות, החלטתי לפנק אותנו. הפשלתי (שוב) את השרוולים והלכתי לתור את ספרי הבישול והאפייה. התחשק לי לאפות משהו מפנק, שימלא את החדר בניחוח של בית.<br />מצאתי. בביקור המדובר של ההורים שלי, אחת המתנות שקיבלתי היתה ספר אפייה <a href="http://www.text.org.il/index.php?book=0615081" target="_blank">"על הלחם לבדו" (סמדר זורע-ברמק)</a>. ספר מוצלח מאוד, מכיל רעיונות מעולים וביצועים לא מסובכים. דפדפתי ומצאתי פוקצ'ה. השארתי את השרוולים מופשלים (הלוא רק מס' דקות קודם הפשלתי אותם כדי לחפש מתכון מנצח), והתחלתי במשימה. הוצאתי קערה, חומרים, העברתי, לשתי, התפחתי והבית התמלא בריח ניחוח של בצק תופח (כן, מצאתי שיש ריח מיוחד כבר בשלב ההתפחה). כיוון שלא תכננתי את עשיית הפוקצ'ה מראש, לא היו לי המון רעיונות לתוספות. הכוכב היה זעתר.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/SWbfPmzVXyI/AAAAAAAAACI/KkT8q_eCGaU/s1600-h/fukacha.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 240px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/SWbfPmzVXyI/AAAAAAAAACI/KkT8q_eCGaU/s320/fukacha.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5289160271600115490" /></a><br /><br /><span style="font-weight:bold;">פוקצ'ה איטלקית</span><br />½4-4 כוסות קמח לבן<br />½1 כפיות מלח<br />2 כפיות סוכר<br />½2 כפיות שמרים יבשים<br />4 כפות שמן זית<br />2 כוסות מים פושרים<br /><br />לציפוי:<br />2 כפות שמן זית, מעורבבות בכף מים<br /><br />מנפים את הקמח אל קערת המיקסר, מוסיפים את המלח ומערבבים כך שיתפזר באופן אחיד בקמח. מוסיפים את הסוכר והשמרים ומרעבבים עם הקמח.<br />מוסיפים את השמן ואת המים בהדרגה ולשים בקרס הלישה במהירות איטית-בינונית במשך כ- 7 דקות, עד שהבצק נפרד מדופנות הקערה ונעשה רק וגמיש. הבצק די דביק בשלב זה.<br />מפזרים מעט קמח על הבצק, מכסים את הקערה בניילון נצמד ומשהים לתפיחה עד שהבצק הכפיל את נפחו, כ- 45 – 60 דקות.<br />מוציאים את האויר מהבצק שתפח ולשים אותו על משטח מקומח קלות. הבצק לאחר התפיחה דביק פחות, וכדאי להוסיף אליו בזמן הלישה והעיצוב מעט קמח ככל האפשר, כדי שהפוקצ'ה תצא אורירית ורכה.<br />מחלקים את הבצק ל- 3-4 חלקים ומרדדים כל חלק לעלה בעובי 1 ס"מ. מניחים את העלים בתבנית שטוחה מרופדת בנייר אפייה, מכסים בניילון ומשהים לתפיחה כ- 30 דקות.<br />מחממים את התנור לחום גבוה (200C), ומניחיםכל קרקעיתו תבנית ריקה. לפני הכנסת הפוקצ'ות לתנור, יוצקים 1 כוס מים לתבנית הריקה שהתחממה, ליצירת אדים.<br />יוצרים בבצק שתפח גומות באצבע מקומחת או בידית של כף עץ. טורפים את שמן הזית עם המים לתחליב הומוגני ומברישים בעדינות את פני הבצק התפוח.<br />מפזרים על הבצק את התוספות הנבחרות, ומכניסים לתנור החם.<br />לקבלת קרום פריך במיוחד, מרססים אל חלל התנור מים במרסס ידני 1-2 פעמים במשך 5 הדקות הראשונות לאפייה. אופים כ- 30 דקות, עד שפני הפוקצ'ה מזהיבים. מוציאים מהתנור, מצננים 10 דקות, ומגישים.<br /><br /><br />את הפוקצ'ות שלנו הכנתי עם זעתר (כאמור), התכנית לנגלה הבאה בצל סגול מטוגן.<br /><br /><br />הבית הריח נפלא, הלחם נטרף ע"י שני מבוגרים וילד בתוספת שמן זית.<br /><br /><br />ממליצה לחלוטין<br />+++<br /><br /><br /><br /><br /><br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-9054357014396790410?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-79796879119297860322009-01-05T06:42:00.006+02:002009-01-09T07:29:44.059+02:00<div align="right" dir="rtl"><span style="font-family:arial;">בספטמבר האחרון ההורים שלי הגיעו לביקור, כבר עברו מאז כמה וכמה חודשים (4 ליתר דיוק), וכבר יש תאריך לביקור נוסף (Yippee). בכל ביקור, בנוסף לשלל המתנות שאנחנו מקבלים, אנחנו נהנים ממתכונים חדשים וממטעמים מעשה ידיה של אמא שלי. בביקור האחרון אחת המתנות היתה גור*. הגור הגיע מוכן בקופסא אטומה. האמת, ידעתי שהוא יגיע. חיכיתי לראות את הפלא, אבל לא הייתי בטוחה אם באמת לשמוח.<br /><br />*הגור, הוא <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/מחמצת_שאור" target="_blank">מחמצת שיאור</a>, שהגיע אלי עם שם החיבה הנ"ל.<br /><br />את הגור, כך נאמר לי מאוחר יותר, היא מטפחת כבר ממאי מה שנותן לו ותק וכבוד גדול. הייתי סקפטית. באמת שלא חשבתי שארצה להכנס לענינים. לחם היה מעין מחסום עבורי (למרות שחלות כן הכנתי) היו לי מליון סיבות והסברים, מאוד משכנעים אם לאמר את האמת, מדוע לא אעשה בו שימוש. <br />בתקופת הביקור האחרון, כמו בשאר הביקורים, אני בהחלט מרגישה שאני יכולה לטפח ציפורניים. יש לי פטור, כמעט מלא, מעבודות הבית והמטבח (בנוסף לכל שאר הצ'ופרים). אחת ההנאות שלנו היו הלחמים. אני רק יכולה לספר לכם שלחם השיאור, בריא ככל שיהיה, בהחלט מרחיב נחיריים ועושה נעים בלב. הקפיצה הקבועה מי יקבל את הנשיקה (הפרוסה מהקצה), מרוחה בשכבת חמאה (נדיבה) המנצח פשוט נהנה.<br /><br />כמו בכל פעם שמסתיים ביקור, אנחנו נשארים עם הלחלוחית בזוית העין. לחלוחית שאמנם נעלמת מהעין, אבל בהחלט נשארת בלב. <br />הפעם, החלטתי לעשות מעשה. הפשלתי שרוולים, קימחתי, הוספתי, לשתי והתפחתי. הכנתי לחם שיאור אמיתי! התלהבתי, והבנתי שזו אהבה גדולה שלי (למרות כאבי הידים שכבר יש לי). התגברתי לחלוטין על המחסום, הכנתי לחם אמיתי, שהצליח וקצר המון מחמאות. מאז, הכנתי את אותו מתכון בוריאציות שונות, עם תוספות מגוונות.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/SWGRRP-96XI/AAAAAAAAACA/FXJbvPi3Ayk/s1600-h/sheor.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 320px; height: 262px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_sBwuIxWa05o/SWGRRP-96XI/AAAAAAAAACA/FXJbvPi3Ayk/s320/sheor.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5287667163044112754" /></a><br /><span style="font-weight:bold;">לחם שיאור בסיסי</span><br /><br />כוס שיאור<br />6 עד 7 כוסות קמח (אפשר לשחק עם כמויות של קמח לבן וקמח מלא)<br />מלח<br />שתיים ורבע כוסות מים פושרים<br /><ul><li>קערה גדולה לערבב יחד את הקמח והמלח.</li><li>להוסיף לאט את המים והשיאור</li><li>ללוש במשך 10 דקות (חשוב מאוד, כדי להפעיל את הגלוטן)</li><li>להתפיח עד הכפלת הנפח (בסביבות שעתיים שלוש)</li><li>להוציא אויר מהבצק, וללוש שוב (הפעם אין צורך ב- 10 דקות)</li><li>לחלק את הבצק לשניים וליצור את צורת הכיכר הרצויה, ולחרוץ חריצים בעזרת סכין חדה</li><li>לערבב את הככרות בקמח ולהניח בתבנית מרופדת בנייר אפייה. לכסות ולהתפיח בשנית (בסביבות שעה)</li><li>לחמם תנור לחום גבוה (220C) ולהניח תבנית ריקה במדף התחתון של התנור</li><li>לפני הכנסת התבנית עם הככרות, למלא את התבנית הריקה בכוס מים (ליצירת אדים בתנור) ולהכניס את תבנית הככרות</li><li>לאפות 15 דק' בחום הגבוה, להנמיך לחום בינוני (200C) ולאפות לעוד 30 דקות (כדאי לבדוק אחרי 25 דק' כדי שלא ישרף)</li><li> לצנן, ולהנות</li></ul><br /><br /><span style="font-weight:bold;">התוספות המנצחות אצלינו:</span><br />זיתים ירוקים, זעתר, זרעי פשתן, צנובים, גרעיני חמניות, גרעיני דלעת, חמוציות מיובשות<br /><br /><br />ההצלחה מסחררת.<br />בתאבון<br /></div></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-7979687911929786032?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-8743942004088051062008-10-20T22:12:00.002+02:002008-10-20T22:22:22.237+02:00<span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">הקיץ נגמר, החגים עברו ועכשיו כשטמפרטורות מתחילות לעזוב את ה'דו ספרתי' זה הזמן להכנס למנוחת החורף.</span><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">רגע לפני, מצאתי במקרר רימון שנשאר מברכות החג וחשבתי שאוכל להכין סלט מעניין איתו. יצא פיצוץ!</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: bold;">סלט בריאות צבעוני</span></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">עדשים (חצי מונבטות)</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">רימון מקולף</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">בצל סגול</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">בצל ירוק</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">פטרוזיליה קצוצה (הרבה)</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">מלח</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">פלפל</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">לימון</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">דבש</span></div><div><ul><li><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">לערבב את כל החומרים יחד</span></li><li><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">לערבב בצנצנת בצד את חומרי הרוטב, לבדוק טעמים ולהוסיף לסלט</span></li></ul><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">מצויין עוד יותר ביום שלמחרת.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;">נרשמה הצלחה +++ מצידנו, ומצד אורחינו.</span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: arial;"><br /></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-874394200408805106?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-77198742610057891762008-08-27T22:53:00.002+03:002008-08-27T23:03:02.862+03:00<p><span style="font-family:arial;">דגים זה בריא, אני יודעת.</span><span style="font-family:arial;"><br />אני מודה – מפחיד אותי להכין דגים בבית. זה כנראה מרגיש לי עבודה של 'גדולים', ואני עדיין לא שם (או מפחדת להיות שם).<br /><br />חברתי האוס'ית שלחה לי לינק עם קציצות הטונה של 'ניקי'. שכחתי מזה. באחד הימים חיפשתי רעיון קל לביצוע, וקוצר מחמאות (הרי, מי מאיתנו לא אוהב מחמאות). נזכרתי שאפשר להכין קציצות מטונה בקופסא. החלטתי לא להסתכל במתכון ולנסות להמציא משהו. נתתי לג' לטעום בלי לגלות מה זה בעצם – המחמאות באמת לא איחרו להגיע.<br /><br /><strong>קציצות טונה</strong><br />בצל מטוגן<br />קופסת טונה מסוננת מהמים<br />רסק עגבניות<br />פירורי לחם<br />ביצה<br /><ul><br /><li>לערבב יחד את הטונה, 2 כפות רסק והבצל המטוגן</li><li>לטרוף בקערה את הביצה עם רסק עגבניות, להכניס לקערה שניה את פירורי הלחם</li><li>לקרוץ צורת קציצות מבלילת הטונה לטבול בביצה ולהעביר לפירירי הלחם</li><li>לטגן בשמן משני הצדדים</li></ul><br />מזמן כבר לא קבלתי מחמאות +++ על עבודה כל כך פשוטה. ביום המחרת יצאנו לפיקניק, והקציצות ככבו בתוך פיתות עם ירקות – רעיון מצויין לארוחה קלה.<br /><br /><br /><br /><br /></span><p></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-7719874261005789176?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-57139523795399670512008-07-31T22:48:00.001+03:002008-07-31T22:50:21.647+03:00<p><span style="font-family:arial;">כיוון שהאוכל כלול בין האהבות חיי, אני לא אוהבת לזרוק אותו.</span></p><p><span style="font-family:arial;">לפני כמה ימים הכנתי עוף ברוטב 'פאד טאי' שיצא מאוד מוצלח. עסיסי, טעים ובתוספת תפוחי אדמה ושעועית ירוקה טרייה. כרגיל, אני מבשלת הרבה יותר מדי ואנחנו לא מסיימים את המנה. נכון, אפשר לאכול ביום המחרת ואכן אכלנו, אבל כמה אפשר? </span></p><p><span style="font-family:arial;">באחד מימי השבוע, החלטתי לפנק בארוחת ערב קצת אחרת והפשרתי חבילה של בצק עלים 'כבר נחשוב על איזשהו רעיון במשך היום' חשבתי לעצמי ... את המקרר פתחתי אי-אלו-פעמים באותו יום ונזכרתי פתאום בקופסא עם השאריות של העוף (4 פולקעס עם רוטב).<br /> </span></p><p><span style="font-family:arial;"><strong>פשטידת שאריות<br /></strong>עוף חתוך קטן<br />עלי תרד קצוצים<br />חרדל דיג'ון<br />בצק עלים</span></p><ul><li><span style="font-family:arial;">לרדד את בצק העלים לעלה דק</span></li><li><span style="font-family:arial;">למרוח בחרדל את הבצק</span></li><li><span style="font-family:arial;">לפזר את העוף יחד עם עלי התרד ולגלגל לרולדה</span></li><li><span style="font-family:arial;">למעוך מעט את הרולדה, למרוח ביצה טרופה ופזר שומשום לקישוט</span></li><li><span style="font-family:arial;">לאפות בחום בינוני בערך 20-25 דקות (עד שמתקבל צבע יפה)</span></li></ul><p><span style="font-family:arial;"><br />נרשמה התלהבות +++ עם הערה חיובית "אם אילו שאריות, אני מוכן לאכול שאריות על חיי"</span></p><p><span style="font-family:arial;"></span> </p><p><span style="font-family:arial;">שיהיה אחלה של שבוע</span></p><p><span style="font-family:arial;"></span> </p><p><span style="font-family:arial;"> </p><p><br /><br /><br /></p></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-5713952379539967051?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-50696411554006656842008-07-28T22:55:00.003+03:002008-07-28T22:57:35.444+03:00<div style="FLOAT: right; MARGIN-BOTTOM: 10px; MARGIN-LEFT: 10px"><a title="photo sharing" href="http://www.flickr.com/photos/29030319@N04/2710738585/"><span style="font-family:arial;"><img style="BORDER-RIGHT: #000000 2px solid; BORDER-TOP: #000000 2px solid; BORDER-LEFT: #000000 2px solid; BORDER-BOTTOM: #000000 2px solid" alt="" src="http://farm4.static.flickr.com/3259/2710738585_0e20111022_m.jpg" /></span></a><span style="font-family:arial;"><br /></span><span style="MARGIN-TOP: 0px;font-size:0;" ><a href="http://www.flickr.com/photos/29030319@N04/2710738585/"><span style="font-family:arial;">A bag</span></a><span style="font-family:arial;"><br />Originally uploaded by </span><a href="http://www.flickr.com/people/29030319@N04/"><span style="font-family:arial;">anagu's art</span></a></span></div><p><span style="font-family:arial;">את הרשומה הראשונה של הבלוג כתבתי בדצמבר 2007. החלטתי אז להפוך את המטבח הביתי לבריא יותר. אחרי יותר מחצי שנה, כשאנחנו עדיין מקפידים על תזונה נכונה, החלטתי שהגיע הזמן לארגון מחדש ברשומות הבלוג.<br /><br />אני יכולה להגדיר את עצמי כאדם יוצר. יש לי מספר תחביבים וכולם קשורים עם יצירה, בדרך זו או אחרת. כיף לי למשש חומרי גלם ולהפוך אותם למוצר שמיש. מוצר שמיש שהולך איתי תמיד, איתי או עם האהובים שלי. המטבח, תחביב שכבר הכרתם, הוא רק אחד מהתחביבים שלי. אותו מישוש של ירק, אותה הרחה של תבלין והפיכתם למתכון מנצח.<br /><br />התפירה הוא תחביב חדש ישן שלי. את ההכרות עם התפירה ערכתי בביקורים אצל סבתא בתור ילדה. כבר הזכתי ברשומות קודמות את הביקורים האלה. כיף גדול, חוויות שיזכרו לעולם! מכונת זינגר יצוקה, עוד מבולגריה, מכנית ומופעלת על ידי קורדינציה על היד והרגל.<br /><br />אני אתחיל בעצם מהמוצר האחרון שיצרתי.<br />לפני כמה חודשים, כיבסתי בטעות את הטלפון הסלולרי שלי (לא כדאי לנסות, המכשיר לא אוהב מים). כיאה לדחיינית אלופה, לקחו לי מס' חודשים לרכוש מכשיר חדש. ביום שישי האחרון, עשיתי זאת. נוקיה חדש, רגיש ועדין במיוחד. המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה 'צריך תיק חדש, עם כיס מיוחד'.<br />כבר בדרך חזרה הביתה מחנות הטלפונים קניתי בדים וקשקושים מתאימים. הגיע לילה (השעה המועדפת שלי ליצירה) והתחלתי עם חיתוכים, מדידות ורעיונות.<br clear="all"></span></p><p><span style="font-family:arial;">אחרי יום שלם של שימוש, התיק מאוד נוח ומאוד שימושי.</span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-5069641155400665684?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-86221345593652707482008-07-17T06:50:00.003+03:002008-07-17T06:56:04.469+03:00<a href="http://bp3.blogger.com/_sBwuIxWa05o/SH7COZF-IJI/AAAAAAAAAAk/JhRrLK3Bfu4/s1600-h/candle.jpg"><img style="float:left; margin:0 10px 10px 0;cursor:pointer; cursor:hand;" src="http://bp3.blogger.com/_sBwuIxWa05o/SH7COZF-IJI/AAAAAAAAAAk/JhRrLK3Bfu4/s200/candle.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5223826170306240658" /></a><br /><div align="right" dir="rtl"><span style="font-family:arial;">לפני שנתיים וארבעה ימים בדיוק הם נחטפו.<br />נלקחו מהג'יפ בו נסעו במהלך סיור. סיור שהתבצע כחלק משירות מילואים לשמירה על המולדת.<br /><br />במשך כל התקופה, חוסר הידיעה היה כל כך קשה. חוסר הידיעה שנטע בנו תקווה מסויימת.<br />היום, התקווה נמוגה.<br />באכזריות רבה, עד הרגע האחרון, ראינו בשידור חי את הארונות יוצאים מהרכב.<br />שתי משפחות שהתרסקו. בזיק התקווה שהיה נעלם.<br />מדינה שלמה שהזילה דמעות יחד איתם.<br /><br /><br />נמשיך לקוות ולתהפלל שגלעד שליט יחזור במהרה, לחיבוק החם שמחכה לו ממשפחתו.<br /><br /><br /><br /><br /><br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-8622134559365270748?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-23768297360700178182008-05-28T23:19:00.003+03:002008-05-28T23:33:11.860+03:00<span style="font-family:arial;">האביב בעיצומו, הקיץ כמעט כאן.</span><br /><div><span style="font-family:arial;">מזג האויר מבלבל, יום אחד נעים ושימשי, היום האחר יכול להיות קריר וסגרירי.</span></div><span style="font-family:arial;"><br /><div><br />תקופת ביניים כזו. אנחנו מנסים לשאוב את כל קרני השמש (בימים שהיא מגיחה), לקבל את המקס' ויטמין D שאפשר, כי הרי בעצם, עוד כמה חודשים הסתיו יגיע ואיתו החורף (השלג, הטמפרטורות הנמוכות וכו'). </div><br /><div></div><br /><div>אנחנו משתדלים לצאת החוצה כמה שיותר. החוצה זה אומר לגינה הציבורית עם המגלצ'ות ליד הבית או נסיעה לפארק עם האופניים. אם זה בסופ"ש הנסיעה יכולה להיות לפארק מרוחק יותר.במסגרת זו אני מכינה סדוויצ'ים, שיהיו מצד אחד נוחים לאכילה (כמה שפחות כתמים על הבגדים) ומצד שני יהיו נוחים לשים בתיק. אז מצאנו </span></div><a href="http://order.tupperware.com/pls/htprod_www/tup_popup.large_image?fv_item_number=P10055426000"><span style="font-family:arial;">קופסאות לסנוויצ'ים</span></a><span style="font-family:arial;"> (שיהיה מסודר בתיק) ובנוסף מצאתי שיטה מצויינת שיהיה גם נוח וגם נעים. </span><br /><div><span style="font-family:arial;"></span></div><br /><div><span style="font-family:arial;"><strong>הטורטיה:<br /></strong><a href="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/sandwich-736140.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/sandwich-736137.jpg" border="0" /></a>הטורטיה היא בעצם פיתה מקסיקנית. תדמיינו פיתה עירקית רק קצת יותר קטנה וקצת יותר דקה. מאוד נוחה למילוי (בכל טוב) וגלגול. להבדיל מהפיתות, את הטורטייה של מקסיקו לא אופים אלא מכינים במחבת, או תחת מכבש מיוחד, ואפשר גם על אבנים חמות. הטורטייה המסורתית החלה את דרכה בתור לחם על בסיס קמח תירס ששמו "מאסה". הקמח הופק מקלחי תירס שהופרדו מהגרגירים ונטחנו עד דק. כשאופנת האוכל הטרי והאיטי פינתה מקומה, קמה גירסה יבשה לקמח - ה"מאסה הרינה" - הקמח תירס המוכר של היום.</span></div><br /><div><span style="font-family:arial;"></span></div><br /><div><span style="font-family:arial;">עבורנו, אני מנצלת את זה, ומנסה למלא בהמון ירקות ונבטים, עם נקניק סלמי או פסטרמה דלת שומן (או גם וגם) עם איזשהו ממרח (אבוקדו/מיונז דל/טחינה/חומוס) שידביק הכל יחד. עבוד י', שבדרך כלל לא אוכל סנדוויצ'ים, זו הזדמנות נהדרת לאכול את מה שאני מכינה. כנראה שיש משהו באוכל שעטוף במשהו (סוג של בצק מן הסתם), זה תמיד משמח יותר, אולי כי יותר נוח להחזיק – מה שחשוב בעצם, העיקר שאוכלים טוב. </span></div><br /><div><span style="font-family:arial;"></span></div><br /><div><span style="font-family:arial;">אז, כך אנחנו יוצאים לנו עם חמושים באופניים החדשות (והקסדה כמובן), תיק לפיקניק ושמיכה שיהיה נוח לשבת. </span></div><br /><div><span style="font-family:arial;"></span></div><br /><div><span style="font-family:arial;"></span></div><br /><div><span style="font-family:arial;">שבוע טוב<br /></span></div><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-2376829736070017818?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-3104666083684415722008-04-06T07:08:00.003+03:002008-04-06T07:21:39.516+03:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;">כבר תקופה שאנחנו מנסים לאכול יותר בריא בבית. יש ימים שיותר מקפידים וישנם אחרים שקצת פחות. ההרגשה הכללית טובה, אבל הדרך למודעות מלאה עוד ארוכה. המטרה ששמתי על עצמי (עבור המשפחה כולה) היא לשנות את ההרגלים, לגרום לכך שהמזון הבריא יהיה הבחירה הראשונה בתפריט כי <strong>רוצים</strong> ולא רק כי <strong>צריך</strong>. זו עבודה קשה ואינטנסיבית שגוזלת זמן ומלמדת שיעור מסיים. ישנם דברים בתפריט שלא הצלחתי לשנות (כמו כמות כוסות הקפה ביום) אבל לעומת זאת הבחירה לנשנש פרי (כי רוצים) במקום עוגיה בשעות הקשות של אחר הצהריים היא הישג גדול עבורי.<br /><br />במסגרת שיטוטי הרבים ברחבי הרשת הכרתי חברה מהקצה השני של העולם, אנדר. אנדר לימדה באחת הקומונות המשותפות שאנחנו משתתפות בה, איך להכין נבטים. ראיתי שזה קל, וידעתי שזה בריא – יצאתי לדרך. עוד באותו יום הכנתי. ואז, הלכתי לחפש קצת מידע. הסתבר לי שזה עוד יותר בריא משחשבתי, מאוד בריא אפילו.</span></div><span style="font-family:arial;"><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><strong><a href="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/nevet-752724.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/nevet-752722.jpg" border="0" /></a>הנבטים</strong> הם זרעים או גרעינים שהוציאו שורש, גבעול או עלים. הזרע מורכב מקליפה חיצונית, חומרי הזנה ונבט. כשהזרע יבש ניתן לשמור אותו במשך זמן רב. תהליך ההנבטה מתבצע כאשר מתקיימים תנאים מתאימים התלויים בטמפרטורה, אור, לחות ואוויר. ניתן להנביט זרעים באדמה או במים.</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><br /><div dir="rtl" align="right">בתהליך ההנבטה, מתעוררים לחיים שפע של אנזימים הפועלים בתוך הזרע בכדי לבצע פירוק של חומרי המזון המצויים בו. רק כאשר המזון בתוך הזרע מתחיל להתפרק, הוא מסוגל לנוע בתוך נוזלי הגרעין ולבצע את תכלית הזרע (צמיחה והתפתחות).</div><div dir="rtl" align="right"></div><br /><div dir="rtl" align="right">הנבטים למעשה, הם צמחים צעירים הניזונים מחומרי המזון שבזרע. לאחר שתהליך הנביטה מסתיים, וכבר הציץ החוצה שורש קטן, הנבטים עוברים לשלב של התפתחות והצמחת עלים. בין סיום הנביטה לתחילת ההתפתחות, הנבטים מכילים את הערך התזונתי הגבוה והמשובח ביותר. הם מכילים את שלושת אבות המזון (חלבונים, פחמימות ושומנים), ואלו כבר מפורקים בחלקם, מה שהופך אותם לקלים מאוד לעיכול.</div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right">הנבטים הם אחד מהמקורות העשירים והאיכותיים ביותר למינרלים, וויטמינים, וחומצות אמינו חיוניות. כמות הוויטמינים שבזרע מכפילה את עצמה במאות אחוזים בתהליך הנביטה. רוב הזרעים במצבם היבש אינם מכילים ויטמין C בכלל. לאחר הנבטה נבטים שונים מכילים כ- 20 מ"ג ויטמין C למאה גרם. הנבטים אינם מזון משמין, הם מכילים אנרגיה זמינה (סוכרים פשוטים הנספגים מהר בגוף), סיבים תזונתיים (הגורמים לתחושת שובע), חלבון איכותי, ומעט חומצות שומן הכרחיות. המרכיבים הפעילים בנבטים (אנזימים למיניהם), מגבירים את קצב שרפת השומנים בגוף, ותורמים לבניית רקמות שריר.</div><div dir="rtl" align="right"></div><br /><div dir="rtl" align="right">הנבטים מכילים שפע אנזימים שהתעוררו במהלך תהליך ההנבטה. האנזימים חיוניים לכל תא ותא בגוף בכדי להמשיך להתקיים. תהליך היווצרות אנזימים מטבוליים מתרחש בתוך התאים עצמם, ובעזרת האנזימים האלו מתקיים תהליך חילוף החומרים בכל תא. אנזימי העיכול פועלים בתוך הבלוטות והאיברים השונים במערכת העיכול, תפקידם לדאוג לעיכול של מרכיבי המזון השונים: חלבונים, פחמימות ושומנים. פעילות לא תקינה או מחסור של האנזימים הללו, תפגע קשות ביכולת הגוף להתמודד מול מחלות, וכתוצאה מכך לתפקוד לקוי של מערכות רבות בגוף. בכדי להקל ולשפר את תפקוד האנזימים בגוף, עלינו לצרוך מזון חי המכיל אנזימים. אנזימים קיימים רק במזון חי וטבעי. ככל שנקבל אנזימים רבים יותר מהמזון, כך פעילותם של האנזימים השונים בגוף תתחזק ותשתפר בהתמדה. ידוע שאכילת מזון חי בשילוב עם מזונות אחרים משפר במידה רבה את תהליך העיכול, מהסיבה שהגוף מקבל תוספת של אנזימים מהמזון החי. צריכה קבועה של אנזימים מהמזון משפרת את תפקודן של המערכות השונות בגוף ומגינה עליהם. למשל: תהליכי נשימת התאים, מניעת תהליכי חמצון בגוף, עזרה לפעילות שריר הלב, עזרה בתהליך עיכול המזון, מניעת תהליכי הזדקנות, ומזעור נזקים של השפעות קרינה. בנוסף, אנזימים המגיעים ממזון חי פועלים גם כחומרים אנטי דלקתיים ומסייעים להלחם במחלת הסרטן.</div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right">כמות הויטמינים הזמינים בנבטים היא דרך מעולה לשמור על הבריאות ועל המערכת החיסונית במשך כל ימות השנה. בחודשי החורף הקרים, כשלא ניתן להשיג ירקות ופירות טריים הגדלים רק בעונה החמה, הנבטים הם מקור מצוין לויטמינים השונים. בחורף אנשים סופגים פחות ויטמינים בגלל שהם אוכלים פחות ירקות ופירות, והתוצאה היא פגיעות למחלות. צריכה שוטפת של נבטים במהלך החורף תהווה מקור מצוין לויטמינים, ותשמור על מערכת חיסונית איתנה גם בחודשי החורף הקרים.</div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"><strong>מה להנביט?<br /></strong>הנבטים בשלבים השונים ברוכים בסגולות תזונתיות ורפואיות ייחודיות:</div><br /><div dir="rtl" align="right"><strong>נבטי אלפלפא (אספסת), ותלתן:</strong> עשירים מאד בסידן ובזרחן מכילים גם ברזל, מנגן, אבץ, מגנזיום ואשלגן. מכילים ויטמינים (A, B2, B3, C, D, K), כלורופיל, חלבון איכותי (8 חומצות אמינו הכרחיות), וסיבים תזונתיים. טובים במיוחד לסובלים מבעיות של עצמות, כמו שברים, נקעים, אוסטיאופרוזיס וכן לבעיות של קרישת הדם. חשוב גם לנשים מיניקות להגברת תנובת החלב. מכילים ויטמינים אנטי סרטניים. נבטי התלתן והאספסת תורמים להורדת רמת השומנים בדם, הורדת הכולסטרול ה"רע" ולהעלאת הכולסטרול ה"טוב".</div><br /><div dir="rtl" align="right"><strong>נבטי ברוקולי:</strong> מכילים שפע של נוגדי חמצון המגנים על החומר התורשתי מהשפעתם המזיקה של חומרים מסרטנים. מעוררים ייצור אנזימים נוגדי-סרטן בתאי הגוף. עשירים במרכיבים שפעילותם היא אנטי-סרטנית, המרפאים סרטן עור וסרטן דם. נבטי הברוקולי תורמים למניעת התפתחות יתר לחץ-דם ומחלות לב שונות. הם מספקים הגנה על הלב והכליות מדלקות ומאפשרים ריפוי כיבי קיבה באמצעות השמדת גורמי המחלה (הליקובקטר פילורי).</div><br /><div dir="rtl" align="right"><strong>נבטי חמניות:</strong> מכילים את חומצות השומן ההכרחיות מסוג אומגה 6. עשירים בויטמינים מסוג E, D, B-Complex, חומצה פולית ופנטוטנית, וכולין. מכילים רמות סבירות של סידן, ברזל ומנגן המונעים בריחת מינרלים מהעצמות ותורמים לריפי הסתיידות עורקים.</div><br /><div dir="rtl" align="right"><strong>נבטי כוסמת:</strong> מכילים ויטמינים, מינרלים (אשלגן, סידן, מגנזיום, מנגן ואבץ), חלבונים מאוזנים, רמות גבוהות של חומצת האמינו הנדירה ליזין, אנזימים פעילים, מונעי חמצון ופלבונואידים כרוטין (Rutin) אשר מרגיעים אלרגיות, מחטאים מפני פטריות וחיידקים, מרפאים מחלות בדרכי השתן, שומרים על שלמות דפנות כלי-הדם, מגוננים מפני סרטן ומנקים את הרקמות מרעלנים.</div><br /><div dir="rtl" align="right"><strong>נבט חיטה:</strong> עשיר במיוחד בויטמיני E ,B1, B2 ויש בו הרבה ברזל ואבץ.צריכתו מומלצת במיוחד לנשים הרות ומיניקות, לילדים, לסובלים מאקנה או מעור יבש, אנמיה, לאיזון הורמונלי, לתקופת גיל המעבר, ולהרגעה. ישנו גם את עשב החיטה שגם הוא מומלץ אך משמש למטרות אחרות.</div><br /><div dir="rtl" align="right"><strong>נבטי צנוניות:</strong> עשירים בויטמינים A, B1, B2, B3, C. עשירים באשלגן, זרחן, סידן, ברזל ומגנזיום.מכילים כמות גדולה של נוגדי-חמצון.</div><br /><div dir="rtl" align="right"><strong>נבטי ונבטוטי חרדל:</strong> מכילים מינרלים, ויטמינים (A, C) ואליל-איזותיוציאנטים אשר מגוננים על החומר התורשתי (DNA) בכל תאי הגוף, מפעילים אנזימים מפרקי רעלנים, מגוננים מסרטן ומרפאים הצטננות.</div><br /><div dir="rtl" align="right"><strong>נבטי ונבטוטי הדגנים:</strong> מכילים חלבון איכותי, מינרלים (סידן, אשלגן, אבץ, זרחן ומגנזיום) וויטמינים (A, B1, B2, B3, B6, C, E, K) ברי-ספיגה, אנזימים פעילים, ביופלבונואידים ומרכיבים נוספים המרפאים הפרעות עצביות ונפשיות.</div><br /><div dir="rtl" align="right"><strong>נבטי ונבטוטי עדשים ירוקים/ חומים/ שחורים:</strong> מכילים חלבון איכותי ומאוזן, נוגדי-חמצון, אנזימים, ויטמינים (A, B1, B2, B3, B9, B12, C, E) ומינרלים (ברזל, מגנזיום, נתרן, סידן וזרחן) אשר מונעים יציאת מינרלים מעצמות, מרפאים חסר-דם ומסייעים לבניית רקמות.</div><br /><div dir="rtl" align="right"><strong>נבטוטי שעועית מונג (מאש) ואזוקי:</strong> מכילים חלבון איכותי ומאוזן (19 חומצות אמינו), מונעי חמצון, אנזימים פעילים, כולין, ויטמינים (A 1, B2, B3, B12, C, E), ומינרלים (סידן, ברזל, אשלגן, זרחן ומגנזיום) ברי-ספיגה המסייעים לתחזוק ולבנייה של הרקמות. בנבטוטי השעועית מצויים פלבונואידים כאיזוליקויריטיגנין אשר מגוננים מפני סרטן ראות ושד.</div><br /><div dir="rtl" align="right"><strong>נבטי ונבטוטי חילבה:</strong> (Fenugreek) עשירים בנוגדי-חמצון, חלבון איכותי, מינרלים (ברזל וזרחן), ויטמינים (A, B1, B2, B5, D), כולין, וספונינים אשר מרפאים דלקות בדרכי-השתן, מגבירים יצור החלב במיניקות, מבטלים יצירת גזים במערכת העיכול, מנקים את הכבד, מורידים רמות הסוכר בדם ומרככים את העור. (טובים לגמילה מהתמכרויות למתוקים).</div><br /><div dir="rtl" align="right"><strong>נבטוטי דוחן וקינואה:</strong> (Millet) וקינואה (Quinoa): מגבירים את הבסיסיות של הדם וסותרים חומציות-ייתר המזיקה לבריאות.</div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><strong>שלב ראשון - השריה.<br /></strong>בשלב זה הזרעים סופגים מים. יש להשרות את הזרעים כאשר המים מכסים לגמרי ויותר, בכדי שיהיה מספיק מים לזרעים הסופגים והתופחים. זמן השריה בחורף יותר בקיץ פחות: - חיטה - 24 - 15 שעותאספסת, תלתן - 5 - 4 ש'מש - 15 - 12 ש'קטניות שונות, עדשים - 10 - 8 ש'חמניות, דלעת - 15 - 8 ש'אם ההשריה ארוכה יש להחליף את המים פעם או פעמים. בקיץ או במזג אויר חם יש להחליף יותר. </div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><strong>שלב שני - נביטה.<br /></strong>לשפוך את כל המים, לשטוף ולסנן את כל המים. בשלב זה הזרעים מקבלים רטיבות ואויר.אם לא נעשה כך תבוא פעולת ריקבון. יש לשטוף את הזרעים פעם או פעמים ביום. בקיץ יותר בגלל התייבשות ובגלל יצירת עובש. לאחר מכן המים תמיד צריכים להיות מנוקזים. </div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><strong>כמה זמן לגדל?<br /></strong>בדרך כלל כל הנבטים כגון: חיטה, מש, עדשים, לגדל כיומיים שלושה. אספסת מגדלים יותר זמן בכדי להשיג נפח. אבל אין מניעה לאוכלם לפני כן. כעקרון ככל שהנבטים צעירים יותר, המזון מרוכז יותר. ככל שהם גדלים אחוז החלבון הולך ויורד, ועולה אחוז המים. חמניות, לזרוע ולגדל בשמש עד לקבלת שני עלים. קוצרים פעם אחת. עלי החמניות + הגבעול, מעולים לסלט.</div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><strong>חשיפה לאור.<br /></strong>כאשר מתחילה הנביטה רצוי לשים את המנבטה במקום מואר, לא בשמש ישירה - כדי שהנבט יקבל צבע ירוק. לחמניות אפשר גם שמש. נבטי מש לא חושפים לאור, אומרים כי כך נקבל טעם יותר עדין. </div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><strong>איחסון הנבטים.<br /></strong>לאכסן במקרר לאחר הנביטה. תלתן חיבה ואספסת, ניתן לשמור במקרר עד שבועיים. חילבה וחיטה ממשיכים בצמיחה גם במקרר, אמנם בקצב איטי.<br /><br />אני ניסיתי נבטי עדשים חומות שנראו מפחיד לחלקנו בתחילה, אבל קצרו מחמאות כשהוגשו בתוך הסלט. בנוסף ניסיתי את נבטי שעועית המש שנכנסו אחר כבוד לתבשיל ירקות מוקפצים.<br />נראה לי שעברנו שלב בתפיסה הבריאותית.<br /><br />ושרק נהיה בריאים.<br /><br /><br /><br /></div></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-310466608368441572?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-87751436608130186732008-03-15T04:45:00.002+02:002008-03-15T04:41:43.418+02:00<span style="font-family:arial;"><strong>מה זה אדממה?<br /></strong><a href="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/edamame-788280.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/edamame-788278.jpg" border="0" /></a>פירוש המילה היפנית הוא: שעועיות על ענפים. מדובר בחטיף העתיק בעולם, חטיף טבעי, זמין ומהיר. היפנים הם צרכנים מושבעים של אדממה: % 95 מצריכת האדממה בעולם מתרחשת ביפן וכל פאב יפני שמכבד את עצמו מגיש קערת אדממה ליד הבירה או הסאקה. מבשלים אותם בקליפתם במשך חמש דקות במי מלח ומבקעים בידיים, משל היו פיסטוקים.<br /><br />האדממה טעימה - כשהזרעים טריים הם אכילים, אבל קצת חיים מדי. כשהאדממה מבושלת במי מלח במשך חמש דקות בלבד (עם התרמילים) היא הופכת למעדן, פיצוח מדהים מן הטבע. אי אפשר להפסיק לבקע את התרמילים, שאחרי הבישול הקצר מתבקעים בקלות. למה דומה הטעם? איפה שהוא בין פול ירוק לאפונה ירוקה. אפשר לאכול את האדממה כנשנוש ואפשר להוסיפה לאורז ולסלטים.<br /><br />למה זה טוב? בריאות מהטבע: האדממה מכילה חלבון קל לעיכול, בעל זמינות גבוהה מאוד לגוף, (מדובר בצמח היחיד המציע חלבון הזהה באיכותו לחלבון של בשר או של ביצים), סידן, ברזל, ויטמין C וחומרים נוגדי חימצון המאטים את הזדקנות הגוף.<br /><br />האדממה מכילה איזופלבונים, המשמשים כפיטו-אסטרוגנים (כלומר אסטרוגן מן הצומח) התורמים למניעת סרטן ואוסטאופורוזיס ולשיפור האיזון ההורמונלי, מה שהופך אותה ליעילה במיוחד עבור נשים בגיל המעבר ולנשים עם תסמונות קדם מחזור בעייתיות. האדממה אף מכילה פיטו-סטרולים המסייעים בהפחתת כולסטרול רע בגוף ובעידוד ייצור כולסטרול טוב. האדממה דלת קלוריות: רק 125 קלוריות ב- 100 גרם.<br /><br /><br />אנחנו מגישים את זה כחטיף לא משמין לעצמנו ולחברים שמגיעים. זה כיף להתעסק עם זה, וטעים לאכול את זה. באחת מארוחות הערב, הכנתי ליובל סנדוויץ ולעצמי קערה של אדממה. הוא נדלק ורצה להחליף איתי צלחות. חשבתי כי טוב, והחלטתי להמציא בישול עם פולי הסויה.<br /><br /><br /><strong>בקר עם אדממה וקוביות של בטטות</strong><br />המון בצל חתוך לפרוסות<br />שום כתוש<br />פולי סויה קלופים<br />בטטה חתוכה לקוביות<br /><br />יין אדום<br />רוטב סויה<br />רוטב טאריאקי<br /><div dir="rtl" align="right"><ul><li>מזהיבים את הבצל ומוסיפים את השום</li><li>מטגנים את הבשר עד להשמחה</li><li>מוסיפים את הבטטה לטיגון קצר</li><li>מוסיפים את מרכיבי הרוטב ואת פולי הסויה</li><li>מבשלים עד שהבטטות רכות</li></ul><br /><br />מתאים להגיש עם אורז מלא או פירה<br /><br /><br />מנה מוצלחת מאוד, בריאה-פשוטה-וטעימה +++<br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-8775143660813018673?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-30007301968159625112008-03-15T04:05:00.003+02:002008-03-15T04:13:30.566+02:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;">זכרונות מהילדות זה הכי כיף שבעולם.<br />היום כשאני כבר אמא אני מוצאת את עצמי הרבה מאוד פעמים מתרפקת על הזכרונות האלה. מה עשינו, איך עשינו, איך נסענו.<br />אחד הזכרונות המאוד חזקים שלי הם סופי השבוע. אני וביג סיס יחד עם ההורים היינו מגיעים אל סבא וסבתא לתל אביב לאכול ארוחת ערב. אחרי האוכל ההורים היו הולכים ואנחנו היינו נשארות שם עד למחרת בצהריים, אז ההורים היו מגיעים לאכול צהריים ולקחת אותנו חזרה הביתה.<br />אחד המאכלים שהיינו אוכלים בשבת בצהריים היה ג'יטו. מנה שאמא שלי מאוד אוהבת. ג'יטו הוא תבשיל של חיטה ועוף שמבושל הרבה זמן על אש נמוכה.<br />הפעם, החלטתי לשנות את המסורת ולנסות את המתכון עם קוביות של בשר בקר. המוטו שלי הוא, אם המרכיבים טובים, אין סיבה שהתוצאה לא תהיה מוצלחת.<br /><br /><br />החיטה היא צמח מזון הנמנה עם משפחת הדגניים, משבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל.<br /><br /><strong><a href="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/Wheat-763561.jpg"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/Wheat-763551.jpg" border="0" /></a>מה היא החיטה?</strong> החיטה היא בסך בכל זרע, זרע של צמח שאמור לנבוט ולהצמיח שורשים, גבעול ועלים עד שיהפוך להעתק מדוייק של צמח האם. זו דרך ההתרבות של רבים מהצמחים שאנו מכירים ושעליהם אנו ניזונים. המבנה של הזרע/גרעין משרת את הצרכים של הזרע והוא אמור לספק לזרע תנאים אופטימאליים כדי לנבוט.החלק החשוב ביותר בזרע הוא הנבט, בתוך הנבט מצויה תמציתו של הצמח השלם, העובר של הצמח אם תרצו והוא מכיל שפע ויטמינים וחלבונים. הקליפה מחולקת למספר שכבות ומטרתה העיקרית היא להגן על הזרע מפני פגיעה של מזיקים, חיידקים, פגעי מזג האויר וכו', השכבות של הקליפה משמשות כמעגלי אבטחה כשלכל שכבה יש תכונות ייחודיות ופעילות שונה, השכבה החיצונית משמשת כגבול מכאני או מחסום, שכבות פנימיות משמשות כנוגדות חמצון ומכיל סיבים תזונתיים, מינרלים וחלבונים . וליבת הגרעין מכילה בעיקר עמילנים שאמורים לספק לזרע הנובט את המזון/האנרגיה לצרכי הגדילה הראשונית, עד שתתפתח מערכת שורשים שתיזון מהקרקע ועלים שיאפשרו את תהליך הפוטוסינטזה.<br /><br /><strong>ג'יטו עם קוביות בשר</strong><br />1 כוס חיטה לא מקולפת<br />בשר בקר חתוך לקוביות<br /><ul><li>לטגן את הבשר עד להשחמה מכל הכיוונים</li><li>להוסיף את החיטה ל- 3 כוסות מים ולהרתיח</li><li>לאחר שהמים רתחו, להוסיף את הבשר מלמעלה, לא לערבב ולהנמיך את אש (לאש נמוכה)</li><li>לתבל במלח, פלפל, מעט פפריקה ומעט סומק</li><li>לבשל על אש נמוכה עד שנגמרים המים (מס' שעות)</li></ul><br /><br /><br />את המנה הגשתי היום לארוחת השישי עם תוספת של 'סלט ענת'.<br />נרשמה התלהבות ++ מצד המבוגרים.<br /><br />י' טעם, עשה פרצוף עקום וסיים בזה את ארוחת הערב.<br /><br /><br />שיהיה סופ"ש נעים</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-3000730196815962511?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-21616291959803371232008-03-03T18:39:00.004+02:002008-03-04T21:05:28.565+02:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;">אצלנו עדיין חורף.<br />כבר מדברים שהאביב קרוב (שמעתי אותם בחדשות) אבל המעלות עדיין מתחת לאפס. מתוכנן שבוע מושלג וגשום. עדיין צריך את כל ההתעסקות לפני שיוצאים מהבית (אני כבר לא מוכנה ללבוש מעיל, אבל הילדים ... רחמנות, צריכים מעיל/כובע צמר/סוודר/מגפים לשלוליות).<br /><br />חורף מתקשר עם אוכל כבד יותר, מחמם כזה ש'יושב' בבטן ומרפד אותה. חמין מתקשר, אני מאמינה שלרובנו, עם חורף. את החמין הרגיל שכולנו מכירים אנחנו לא מאוד אוהבים. אף אחד מאיתנו לא ממש גדל על זה בבית בילדותו, כך שזה לא חלק מתפריט החורף שלנו.<br />במסגרת החיפוש של מתכונים חדשים ומענינים הגעתי גם לצ'ילי שנקרא לעיתים גם חמין מקסיקני.<br /><br /><strong><a href="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/chili-764830.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/chili-764813.jpg" border="0" /></a>צ'ילי:</strong> הצ'ילי הוא בעצם נזיד בשר עם פלפלים חריפים. המרכיבים הבסיסיים שלו הם פלפלי צ'ילי חריפים ובשר בקר בלבד. גרסאות שונות של המאכל ניתן למצוא לפי טעמים אישיים או גאוגרפיה מסויימת. בדרך כלל מוסיפים לו עגבניות, בצלים, שעועית או מרכיבים אחרים.<br /><br />ישנם הרבה וויכוחים על מוצאו של הצ'ילי. חלקם מאמינים שהצ'ילי הומצא במקסיקו בסביבות 1840 כתחליף לבשר מיובש שנטחן ועורבב בשומן חי (Pemmican). הגרסה המקסיקנית טוענת שהצ'ילי הוכן כדי לשבח את הפלפלים החריפים והוגש בעיקר לתיירים ואורחים מבחוץ שבקשו מאכל חריף עם נגיעה מקסיקנית, שיהיה זול מאוד לכיס או אפילו חינם אין כסף. הצ'ילי הוכן בתחילה עם שאריות של ארוחות שהוכנו במסבאות והוגש בחינם לאורחים שהגיעו לשתות.<br />בגרסה האמריקאית לצ'ילי השתמשו בבקר מיובש, פלפלים מיובשים ומלח שנטחנו ויושבו יחד לתבניות. בזמן ההכנה בושלו בסיר עם נוזלים.<br /><br /><strong>צ'ילי<br /></strong>הרבה בצל חתוך לקוביות<br />שום כתוש<br />עגבניות משומרות חתוכות<br />רסק עגבניות<br />שעועית ברוטב עגבניות </span><br /><ul><li><span style="font-family:arial;">להזהיב את הבצלים עם השום</span></li><li><span style="font-family:arial;">לטגן את הבשר הטחון</span></li><li><span style="font-family:arial;">להוסיף את העגבניות (אני השתמשתי בעגבניות שלמות ומעכתי אותן עם היד)</span></li><li><span style="font-family:arial;">להוסיף את השעועית ואת רסק העגבניות ולערבב טוב</span></li><li><span style="font-family:arial;">לבדוק את כמות הנוזלים ולהוסיף עם יש צורך</span></li><li><span style="font-family:arial;">לתבל במלח, פלפל, פפריקה – והאמיצים יותר יוסיפו פלפל חריף (צ'ילי) חתוך</span></li><li><span style="font-family:arial;">לבשל הרבה</span></li><li><span style="font-family:arial;">להגיש עם לחם טרי או נאצ'וס</span></li></ul><br /><br /><span style="font-family:arial;">נרשמה הצלחה ++<br /><br /><br />בתאבון<br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-2161629195980337123?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-19056757273980406012008-02-21T20:54:00.002+02:002008-02-21T20:58:34.561+02:00<div dir="rtl" align="right"><p><span style="font-family:arial;">בתחילתו של השבוע חגגנו את יום המשפחה. קבלנו סופשבוע ארוך (יום שני חופשי, מחובר לסופשבוע הרגיל). טיילנו, בילינו, היינו קצת בבית. שום דבר ממש מיוחד אבל היה כיף. כיף רגוע כזה שיכול להיות רק אחרי שמבינים שהבלאגן/כביסה/כלים מלוכלכים יחכו גם לאח"כ.<br />הילדים גדלים ואפשר להתחיל לקטוף את הפירות שלהם.<br /><br />מי היה מאמין, לפני ארבע שנים נניח, </span></p><ul><li><span style="font-family:arial;">שלקום מאוחר בסופשבוע יהיה 8 וחצי (שאז עוד נחשב לאמצע הלילה)</span></li><li><span style="font-family:arial;">שלקום באמצע הלילה להאכיל/למצוא את המוצץ האבוד לא יהיה כזה נורא</span></li><li><span style="font-family:arial;">שלראות סדרת ילדים עם דמות קופצנית ומעצבנת במיוחד יהיה נחמד</span></li><li><span style="font-family:arial;">שלהחליף חיתול לא יהיה כזה פרויקט</span></li><li><span style="font-family:arial;">שלמרות שנשבעת (שלעולם לא תגידי אותם) תחזרי על אותם משפטים שאמא שלך אמרה לך כשהיית בגיל ההוא (באמת שנשבעת, חשבת שאת תוכלי להמלט מזה)</span></li><li><span style="font-family:arial;">שלמרות כל הרגעים הקשים והמתישים יש לאמר, האהבה הזו נכנסת ללב כל כך שפשוט אי אפשר אחרת</span></li><li><span style="font-family:arial;">שכשפעוט מנוזל יקרא לך אמא בפעם הראשונה את (שאת כל כך קשוחה בדרך כלל) תסתירי דמעה סוררת שנחה לה בקצה של העין</span></li><li><span style="font-family:arial;">שבאמת שוכחים איך היה לפני </span></li></ul><p><span style="font-family:arial;">כמו שכבר כתבתי כאן קודם, אנחנו מאוד אוהבים פיצה.<br />לאחר המהפכה, התחלתי לעשות פיצה ביתית ויותר בריאה. השתמשתי בבצק מוכן אמנם אבל כל שאר המרכיבים היו מעשה בית.<br />במסגרת מציאת פעילויות בית לחורף נזכרתי ש'ביג סיס' שלחה לי מתכון לבצק פיצה. י' מאוד אוהב את המטבח והחלטתי להכין יחד איתו את הבצק. נכנסנו יחד לפעולה, אני שמה בכוס המידה והוא שופך לקערה. לאחר מכן לשנו יחד את הבצק, התמלאנו יחד בקמח (אנחנו וכל המטבח).<br /><br /></span><span style="font-family:arial;"><strong>בצק לפיצה<br /></strong>4 כוסות קמח<br />1 כף שמרים<br />1 כפית סוכר<br />¼ כפית מלח<br />1 כף שמן זית<br />1 ½ כוסות מים פושרים<br /><br />מערבבים הכל יחד ומשטחים לגודל הרצוי. אין צורך בהתפחה לפני האפייה.<br /><br />אני קרצתי עיגולים מהבצק ונתתי לי' ללוש אותם ולרדד אותם עם המערוך. את רוטב העגבניות מרחנו אחר כך וכל אחד יכול היה לבחור את התוספות שלו. חשבתי לתומי שזה יעורר לו קצת את יצר הטעימות אבל לא, הוא לא רצה שום תוספת. אנחנו לעומת זאת, שמנו תירס, טונה, חצילים וגבינת קוטג'.<br /><br /><br />הפרויקט הבא שנתבקשתי להכין הוא סינר. י' רוצה סינר 'כמו של אמא'.<br /><br /><br /> </span></p></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-1905675727398040601?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-56607352101414180672008-02-12T05:00:00.000+02:002008-02-11T22:41:16.303+02:00<div dir="rtl" align="right"><p><span style="font-family:arial;">השבוע היה תורו של רובי לארח (כמו שכבר הזכרתי, יש לנו סידור של 'שבוע-שבוע' הכולל את ארוחת השבת והקידוש). </span></p><p><span style="font-family:arial;">למרות זאת החלטתי להיות 'עקרת בית למופת' ולהכין כבר בבוקר את התבשיל, שיהיה מוכן. הרי יום שישי וצריך שיהיה אוכל מוכן. על הבוקר השרתי את הפולק'עס במרינדה לחצי יום בערך ובצהריים בישלתי אותם עם שאר הירקות. </span></p><p><span style="font-family:arial;">עוד לפני המהפכה הירוקה שהתחילה בבית, הסלט היה מרכיב חשוב כמעט של כל ארוחה. סלט חי עם הרבה ירקות קצוצים. ירקות 'רגילים' של סלט כמו: מלפפון, עגבניה, חסה ולעיתים ירקות קצת יותר מענינים כמו עלי תרד, גרעיני תירס, תפוח עץ, ברוקולי טרי ואפילו קיווי חתוך – ובשמו המשפחתי 'סלט ענת'. עם תחילת המהפכה, כשהתחלתי לחקור ולקרוא על הערכים התזונתיים של הירקות שבשימוש שלנו הבנתי שדווקא היינו די בסדר. הברוקולי לדוגמא, הוא אחד הירקות שי' אהב מהתחלה (והוא ממש לא אוהב ירקות) והשתמשתי בו הרבה גם בבישול. </span></p><p><br /><span style="font-family:arial;"><strong><a href="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/broccoli-759509.jpg"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/broccoli-759503.jpg" border="0" /></a>ברוקולי</strong> הוא צמח אכיל, בעל ערך תזונתי גבוה, ממשפחת המצליבים. ברוקולי הוא זן של מין הברסיקה אולרסיה (קבוצת "איטליקה"). שמותיהם של זנים אחרים של הברסיקה אולרסיה נגזרים מן המילה "כרוב", למשל: הכרוב עצמו (קבוצת "קפיטלה"), הכרובית (קבוצת "בוטריטיס"), וכרוב ניצנים (קבוצת "גונגילודס"). לברוקולי יש ראשי פרחים בצבע ירוק כהה, המסודרים בצורה דמוית-עץ על גבי ענפים שנובטים מגבעול עבה ואכיל. אזור הפרחים הגדול מוקף בעלים ירוקים. במראהו דומה הצמח לכרובית. את הברוקולי מגדלים באזורים קרירים, בשל חוסר יכולתו לפרוח באקלים קיצי חם. עונות זריעתו הן סתיו וחורף.<br />אכילת ירקות יכולה להיות יותר בריאה משחשבת. מסתבר שכשלועסים ברוקולי טרי התאים נקרעים, ומשתחרר אנזים שמפיק סוג של כימיקלים המכונים סולפורפיין. </span></p><br /><p><strong><span style="font-family:arial;">פולק'עס עם דלורית וברוקולי על מצע של נודלס</span></strong></p><p><span style="font-family:arial;">הרבה בצל חתוך לרצועות<br />שום כתוש<br />דלורית חתוכה לקוביות<br />ברוקולי<br />פולק'עס </span></p><p><span style="font-family:arial;"><strong>למרינדה:</strong> סויה, טאריאקי, רוטב צ'ילי מתוק, שום כתוש והרבה דבש </span><br /></p><ul><li><span style="font-family:arial;">את העוף להשרות כמה 'שעות טובות' במרינדה</span></li><li><span style="font-family:arial;">לטגן בשמן זית את הבצל עד לשקיפות ולהוסיף את השום</span></li><li><span style="font-family:arial;">להוציא את העוף מהמרינדה (לשמור על כל הנוזלים) ולהוסיף לבצל, לטגן מכל הכוונים עד להשחמה</span></li><li><span style="font-family:arial;">להוסיף את הדלורית והברוקולי ולטגן מעט</span></li><li><span style="font-family:arial;">להוסיף את נוזלי המרינדה ולהנמיך את האש</span></li><li><span style="font-family:arial;">לבשל בערך שעה, לטעום ולתקן את התיבול </span></li></ul><p><span style="font-family:arial;">לפני ההגשה לבשל 'שנחאי נודלס' לפי ההוראות על האריזה ולסדר בתבנית. לסדר מעל את העוף והירקות ולהוסיף את נוזלי הרוטב (לדאוג לא לעשות 'בריכה'). להכניס לתנור חם, עד שנהיה 'צבע יפה'. </span></p><p><br /><span style="font-family:arial;">נרשמה הצלחה +++ </span></p><p><span style="font-family:arial;">כשהתחלתי את הבישול תכננתי את הכמות לשתי ארוחות של סוף השבוע. בסיום הארוחה, הבנתי שטעיתי ובגדול. נשארה מנה אחת שג' ייקח איתו ביום שני לעבודה. </span></p><br /><p><span style="font-family:arial;"></span></p><p></p></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-5660735210141418067?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-87856570018485730402008-02-09T22:06:00.000+02:002008-02-09T22:29:24.128+02:00<span style="font-family:arial;"><div dir="rtl" align="right">בדר"כ כשאני מבשלת אני מקפיאה חלק מהמנות לזמנים קשים (אין זמן, אין חשק לבשל/לצאת לקניות). למדתי כבר את סוגי המאכלים שמתחממים וחוזרים להיות 'כמו חדשים' ומן הצד השני, את סוגי המאכלים שאי אפשר להקפיא. לעיתים נשאר המון רוטב מאיזושהיא מנה וגם הוא מוקפא לאחר כבוד ומוצא את עצמו על הצלחת בגרסא חדשה.<br /><br />השבוע הייתה דוגמא טובה לאיך הבית נראה לפני הקניות (ריק, אבל ממש ריק).<br /></div><a href="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/snow-707772.jpg"></a><br /><a href="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/snow-744709.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/snow-744705.jpg" border="0" /></a> <div dir="rtl" align="right">כשכבר תכננתי לצאת לקניות באחד הימים, הגיעה סופת שלג שהשאירה אותי בבית. באותו ערב, לא היו כל כך מצרכים לארוחת ערב 'רגילה' (סלט, ביצים, ירקות). בדקתי במקפיא וגיליתי רוטב מתבשיל עוף שמירה הכינה לפני כמה זמן. הפשרתי את זה יחד עם כמה פולק'עס של עוף ויאללה לעבודה.<br /><br />על מרכיבי הרוטב אתם יכולים לשאול את מירה (רוטב אדום עם זיתים שחורים). בשלתי את העוף ברוטב, והוספתי לכל זה פסטה. הזכיר לי קצת תבשיל שאמא שלי הייתה מכינה כשהיינו ילדים. אז לא אהבתי אותו כל כך כי הוא היה עם רוטב.<br /><br />ועכשיו לגלגל שהתהפך.<br /><br />יובל מאוד אוהב פסטה, אבל פסטה בלי רוטב.<br />כשהתיישבנו לשולחן הוא קיבל פסטה ועוף (בלי רוטב) והתגובה הייתה 'אני לא רעב', לא רוצה עם 'זה' (רוטב). הבנתי אותו. כששאלתי אם הוא רוצה בכלל בלי רוטב הוא אמר שכן וביקש ממני לשטוף לו את הפסטה.<br />ג' כמעט התעלף.<br />אבל אחרי השטיפה הוא באמת אכל – אפילו שתי צלחות.<br /><br />אמא יקרה, אני בטוחה שאת מחייכת עכשיו (אולי אפילו ממש צוחקת).</div><br /><br /><div dir="rtl" align="right">הגלגל עגול ותמיד מסתובב<br /><br /></div></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-8785657001848573040?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-69007424298656648132008-01-25T04:51:00.000+02:002008-02-09T18:40:43.490+02:00<div align="right" dir="rtl"><span style="font-family:arial;">קודם כל תודה ל'ביג סיס' שנתנה לי את הרעיון לשם.<br /><br />***<br /></span><br /><span style="font-family:arial;">יכול להיות שבאמת גברים ממאדים ונשים מנגה?<br />יכול להיות שבאמת באנו משני כוכבים שונים ומרוחקים בהם מדברים שפות שונות, המנהגים שונים, התרבות אחרת והשקפת החיים היא אחרת? אני חושבת שכן. אחרת, אין לי שום דרך להסביר את ההתרחשויות.<br /><br />בספרו המפורסם "גברים ממאדים נשים מנגה" גרם ג'ון גריי למהפיכה מחשבתית. עד אז חשבנו שגברים ונשים זה אותו הדבר רק מבנה אנטומי שונה אבל מה שגריי הציע זה שלא רק גופנית אנחנו שונים אלה גם נפשית ורוחנית. שנשים וגברים פשוט חושבים ומתנהגים אחרת בסיטואציות דומות ובעיקר מגיבים אחרת לכל מה שקורה.<br /><br /><a href="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/flu-798342.jpg"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/flu-798338.jpg" border="0" /></a>כבר שבוע (או ליתר דיוק מסביבות השלג הראשון) ג' מגיע מהעבודה וטוען שהוא מרגיש שמשהו מטפס עליו (תרגום: אני צריך פינוק, מרק עוף יעזור גם). עם הזמן, למדתי להיות דפלומטית מספיק, באופן כזה שהוא ירגיש מתפנק מספיק מצד אחד, אך מן הצד השני ימשיך את משימותיו היומיומיות כרגיל.<br /><br />ביום שלישי הוא חזר מוקדם מהעבודה. אני לא הייתי בבית וכשחזרתי עם שני הצאצאים הוא ישן. אבל ממש כזה, מתחת לכל השמיכות, עם פיז'מה וכל הטקס. י' ביקש לראות אותו ולאמר לו שלום, כי 'אוי ... אבא חולה'. הערנו אותו. אחר כך הוא חזר לשמיכות ואני עברתי לחדר הילדים למשחק סוער על השטיח (אין כמו השתוללות טובה עם צחוק מתגלגל). לארוחת ערב הוא הגיע עם הצהרה 'לי בבקשה ממש קצת, אני לא מרגיש טוב' (אבל אל דאגה, הוא לקח 3 פעמים 'כי היה לי מאוד טעים'). הכנתי פסטה עם רוטב עגבניות, כמו שי' אוהב (ולמרות זאת הוא ביקש לשטוף את הרוטב מהפסטה, יש לי ממנו ממש תחושת דה-ז'ה-וו). </span><br /><br /></div><span style="font-family:arial;"><p align="right"><br />אתמול, הוא נשאר בבית. חולה.<br />כראוי לבית עם חולה, נכנסתי למטבח הכנתי מרק עוף עם כל טוב, כשהמרק היה מוכן הלכתי עם הקטנצ'יק לשופינג (כדי חס וחלילה לא להדבק).<br />אחר הצהריים הוא כבר הרגיש טוב יותר.<br /><br /><strong>מרק עוף 'של חולים'</strong><br />פולקעס עוף<br />בצל<br />תפו"א<br />בטטות<br />פטרוזיליה<br />גזר<br />סלרי<br />שורש </p><ul><li><div align="right">לטגן את הבצל הקצוץ עד לשקיפות</div></li><li><div align="right">להוסיף את העוף ולטגן מעט</div></li><li><div align="right">לחתוך את הירקות לקוביות גדולות להוסיף לסיר. לערבב טוב</div></li><li><div align="right">הוסיף מים</div></li><li><div align="right">לתבל במלח ופלפל ולהרתיח</div></li><li><div align="right">כשהעוף מתרכך, להוציא ולהפריד מהעצם. להחזיר לסיר</div></li><li><div align="right">להוסיף פטרוזיליה קצוצה ולבדוק תיבול</div></li><li><div align="right">להגיש עם שקדי מרק ולהרגיש טוב</div></li></ul><div align="right"><br /><br /><br />מחכה לנו עוד חורף שלם, את הדשא נראה בסביבות סוף מרץ. עד אז אני מניחה שנכין עוד כמה מנות של המרק.<br />ושרק נהיה בריאים<br /></div></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-6900742429865664813?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-57804501563528842532008-01-22T06:48:00.000+02:002008-02-09T18:42:05.732+02:00<div align="right" dir="rtl"><br /><span style="font-family:arial;">ביום שישי האחרון היה התור שלנו לארח את ארוחת השבת. נכון שזה פעם בשבועיים אבל הימים נעלמים לי כאילו ולא היו. ביום שישי אני בבית עם שני הצאצאים כך שאין לי את כל היום ממש.<br /><br />י' נדבק ממני כנראה באהבת המטבח. בכל פעם שאני מכינה משהו הוא עוזב כמעט כל דבר ובא לעזור לי. הוא רק בן שלוש וקצת אבל בהיותי הפחות לחוצה בבית אני מרשה לו כמעט הכל. הוא מערבל את הביצים, שופך לקערת המקסר את החומרים הנחוצים לעוגה וכד' (יש לו אפילו ספר בישול שלו). הוא אפילו חתך איתי פעם את סלט הפירות. מצאתי סכין קטנה שנראת חדה אך בפועל מאוד לא חדה. נתתי לו את הפירות הרכים מאוד – ואם לא ראיתם עדין ילד מאושר, זה היה הוא!<br />ביום שישי האחרון, במסגרת מציאת פעיליות חורף תוך ביתיות, החלטתי שהוא ימשיך להיות השוליה. ועל הפרק: טחינת בשר, כרעיים ושאר ירקות לארוחת הערב.<br /><br />כבר בבוקר סיפרתי לו שהוא יעזור לי לטחון את הבשר, נדלקו לו העיניים. הוא הכין לעצמו את השרפרף במקום הנכון, ליד עמדת העבודה במטבח והיה נחוש להתחיל במשימה. הכנתי קערה עם כל המצרכים שאמורים לעבור טחינה, כמובן שהוא לידי שואל שאלות. עברנו לעמדה והוא קיבל לידיו את מוט העץ כדי לדחוף את המצרכים. עד מהרה הבנתי שתפקידי בכוח נעלם לאט לאט. הוא החליט (ביקש יפה כמובן) שהוא בעצמו יכניס את המצרכים וגם ילחץ עם ידית העץ – בכיף חמודי, רק תזהר על האצבעות. איחלתי לו את ברכת הדרך ויאללה, לעבודה.<br />הייתה הצלחה גדולה.<br /><br />כשהכל היה טחון, הוא הבין את רעיון המטבח ופרש לעיסוקיו. אני כמובן הייתי חייבת להמשיך.<br />מצאתי שהעזרה שלו במטבח מעבר לזה שיש לנו תחביב משותף וחוויות שלנו בלבד, היא עוזרת לו מאוד להבין מה יש באוכל ואפילו לאכול יותר – הגאווה שהוא הכין מוסיפה עבורו את התבלין הנכון.<br /><br />אז מה היה לנו שם בסופו של דבר על שולחן השבת:<br /><br /><strong>כדורי בשר ברוטב<br /></strong>לכדורי הבשר:<br />בשר בקר טחון<br />כרעיים עוף טחונים<br />בצל – הרבה<br />שום<br />פטרוזיליה – הרבה<br />גזר<br />שיבולת שועל<br />מלח פלפל פפריקה<br /><br />לרוטב:<br />בצל<br />ציר מרק<br />מלח פלפל<br />עלה דפנה<br />מים<br /><br />להגשה: אורז מלא מבושל <ul><li>להעביר את כל המרכיבים במטחנת הבשר, ולהשאיר בצד לנוח</li><li>במקביל להתחיל להכין את הרוטב. לטגן בצל ולהוסיף את שאר המרכיבים ולהרתיח</li><li>לכדרר כדורים מתערובת הבשר ולהכניס לרוטב הרותח</li><li>לבשל בערך שעה על אש בינונית</li><li>לרפד תבנית עם האורז המלא ולסדר את כדורי הבשר בשכבה אחת. להוסיף את הרוטב כך שירטיב את </li><li>האורז אבל לא יעשה 'בריכה'. הכל נכנס מכוסה לתנור בחום בינוני</li></ul><br /><strong>סלט שעועית </strong><br />שעועית לבנה מושרית ומבושלת<br />בצל סגול קצוץ דק<br />פטרוזיליה קצוצה דק <ul><li>לערבב את כל החומרים ולתבל בלימון ומלח</li><li>ניתן להוסיף גרגרי רימון</li></ul><br /><strong>תפוחי אדמה בתנור 'קלאסיים'</strong> <ul><li>לשטוף טוב מאוד את התפוחי אדמה עם הקליפה ולחתוך לחתיכות גדולות</li><li>בקערת תפוחי האדמה הקלופים להוסיף מלח, פלפל, פפריקה, שמן זית וקצת מים</li><li>לערבב היטב ולסדר בתבנית לא עמוקה</li><li>להכניס מכוסה לתנור בחום בינוני/גבוה, מדי פעם לערבב אך להזהר לא 'לשבור' את תפוחי האדמה</li><li>בערך חצי שעה לפני הארוחה להוריד את הכיסוי כדי שהתפוחי אדמה יקבלו קריספיות</li></ul><br /><br /><br />ושנהיה בריאים.<br /></span><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-5780450156352884253?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-53476300275498393602008-01-20T07:51:00.000+02:002008-02-09T18:42:58.644+02:00<div align="right" dir="rtl"><br /><a href="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/pars-734554.jpg"><span style="font-family:arial;"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/pars-734552.jpg" border="0" /></span></a><span style="font-family:arial;">"ידעתי בחורה, שהתחתנה אחר צהריים אחד, עת יצאה לגינה בשל פטרוזיליה" ("אילוף הסוררת", שייקספיר)<br /><br />תמיד ידעתי שפטרוזיליה בריאה, בחיפוש רשת מקיף הבנתי עד כמה.<br />יש בה כמעט הכל: החל מיכולת ריפוי מחלות לב וכליות, ועד סיוע לבעיות עיכול ומניעת בעיות גינקולוגיות.<br />בנוסף היא גם מחזקת את מערכת החיסון, בעלת השפעה אנטי-זיהומית ומסייעת בטיהור הגוף מרעלים. שילוב של שום עם פטרוזיליה מעודד הפרשת נוזלים ולכן, יעיל במיוחד לאיזון לחץ הדם . מסייעת בטיפול בדלקות בדרכי השתן, עם זאת, לאמהות מניקות מומלץ שלא לאכול כמויות גדולות או להשתמש במיצוי נוזלים של פטרוזיליה שכן יש לה השפעה מיבשת על החלב, כמובן לא מדובר בקמצוץ פה ושם, אלא בכמויות רפואיות.<br /><br />הפטרוזיליה, שקיימת כבר מעל ל-2000 שנה, שימשה כתרופה הרבה לפני ששימשה כתוסף למזון. היוונים הקדמונים יחסו לה יכולות בתחום הבריאות וכמחזקת ספורטאים. ביוון העתיקה סימן צמח זה מוות והוא פוזר מעל קברים. הרומאים אף ייחסו לפטרוזיליה השפעת קסם נגד שכרות, הם אלה שהתחילו להשתמש בו בבישול.<br />ברומא וביוון העתיקה, נהגו ללעוס פטרוזיליה בסוף כל ארוחה על מנת לרענן את ריח הפה.<br /><br />אלינו הוא הגיע מדרום אירופה. מקור שמו מיוונית ופירושו: PETROS - אבן, SELINON - סלרי, זאת אומרת סלרי ההרים. צמח זה הוא דו-שנתי. עליו של צמח זה הם בצבע ירוק כהה, והוא נחשב כצמח התבלין הנפוץ בעולם, עד כדי כך שלעיתים שוכחים את סגולותיו.<br /><br /></span><span style="font-family:arial;"><strong>מה יש בה בפטרוזיליה?<br /></strong>הפרופיל התזונתי של הפטרוזיליה מורכב ממגוון רחב של ויטמינים, מינרלים, פיטוכימיקלים ושמנים חיוניים וברמת צפיפות (כלומר, רמת השפעה רלוונטית) טובה עד מצוינת. ב-30 גרם של פטרוזיליה, המכילים כ-10 קלוריות, מתחבאים:<br />רמה מצוינת (מעל 75% מהדרישה היומית) של ויטמינים C ו-A וחומצה פולית<br />רמה טובה מאוד (מעל 50% מהדרישה היומית) של ברזל<br />רמה טובה (מעל 25% מהדרישה היומית) של אשלגן, סידן, סיבים תזונתיים, מגנזיום, ויטמין E ומנגן.<br />בכוס פטרוזיליה, על-פי נתוני משרד החקלאות האמריקני (USDA) יש יותר בטא קרוטן (ויטמין A) מאשר בגזר גדול, פי שניים ויטמין C מאשר בתפוז, יותר סידן מאשר בכוס חלב ופי עשרים ברזל מאשר במנת אכילה של כבד<br />אבל מעבר למגוון הויטמינים והמינרלים המרשים, הפטרוזיליה עמוסה בשמנים חיוניים והם אלו שמקנים לה את רוב הסגולות הרפואיות אמיתיות<br />מעבר לסגולותיה הרפואיות, אלו היתרונות הבריאותיים של שלל הוויטמינים והמינרלים הנמצאים בפטרוזיליה:<br />ויטמין A (בטא קרוטן): התורם לשיפור ראיית לילה ועור בריא.<br />קומפלקס ויטמין B: שימוש חמצן וחומצות אמינו ושיקום תאי הגוף ושחרור אנרגיה מהתאים<br />ויטמין C: לתחזוקת המערכת החיסונית.<br />ויטמין E: להגנה על התאים מפני התבלות הבאה עם הגיל.<br />ויטמין K: לוויסות סמיכות הדם וניקוי וסינתזה של חלבון הכבד.<br />ברזל: ליצור המוגלובין הנדרש לאנרגיה.<br />מנגן: עוזר לספיגת ויטמין C, מייצר את הורמוני המין.<br />אשלגן: נדרש לגדילה, בניית שרירים ומערכת העצבים.<br />אבץ: מחזק את המערכת החיסונית ומונע אקנה.<br />סידן: לחיזוק העצמות, השיניים והשער.<br />סיבים וכלורופיל: מטהרים, מונעים זיהום בקטריאלי ומגבירים את תגובת המערכת החיסונית.<br /><br />שימושים: עלים- טריים לאכילה וכתיבול למאכלים רבים מספור. לחיזוק וחיטוי הגוף ולהטבה עם העיכול והדם. מרתח להמסת אבנים. רסק למריחה על העור. זרעי פטרוזיליה המונחים ליד מסך מחשב או טלויזיה יספגו קרינה. </span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-5347630027549839360?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-54668769809511585022008-01-17T07:20:00.000+02:002008-02-09T18:49:53.889+02:00<div align="right" dir="rtl"><br /><span style="font-family:arial;"><br />היום עשינו לי' - play date, על הדרך עשינו אחד גם לעצמנו. החברה שלו בעצם היא בת של חברים שלנו.<br /><br />החברה הגיעה אחרי הגן ישר למשחקים. הכנתי אותו מראש שלא ישכח לעשות איתה sharing ובלי מריבות וכו'. ובאמת היה מוצלח.<br />ההתרגשות הגדולה היתה בזכות הרכבת החדשה שבנינו לו בחדר. לפני שלושת רבעי שנה ג' נסע עם חבר לניו-יורק וחזר עם מתנה לי'. הקופסא הייתה יותר גבוהה ממנו, ונכנסה אחר כבוד לארון (ניסינו לפתוח עבורו ולהרכיב אבל הוא לא ממש הבין את הרעיון).<br />לפני שבוע ניסינו, וזה הצליח. לקח לנו בערך שעתיים להרכיב את כל המסילה (כמובן עם המפה המצורפת). זה כל כך גדול שאי אפשר היה לדרוך בחדר, אי אפשר היה לשאוב את השטיח אבל הילד? הילד היה מאושר עד הגג.<br />וכאמא רגשנית, כשהילד מאושר ... אני מאושרת.<br /><br />ולענינו ...<br />רציתי להכין ארוחת ערב שתהיה בריאה, טעימה ואטרקטיבית לילדים. למרות ששניהם אוכלים טוב, בדרך כלל המשחק וה'להיות ביחד' מוציאים אותם לא פעם מהאיפוס.<br /><br />אתם מכירים בודאי את מצב המקרר ביום שלפני הקניות. מבחר הירקות לא גדול (ממש רואים את תחתית המגירה), כבר לא נשארו הדברים המיוחדים שקנינו ומה שכבר נשאר הוא בכמויות לא ממש גדולות.<br />החלטתי על מוקפץ עם אטריות אורז ותוספת של נקניקיות בבצק (בלי עגבניות בבקשה, אני יודעת שלא מאוד בריא).<br /><br /><strong>מוקפץ עם אטריות אורז</strong><br />הרבה בצל<br />כרוב לבן<br />גזר<br />ברוקולי<br />תירס<br />רוטב סויה<br />רוטב טאריאקי<br />מיץ רימונים<br /><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Rice_noodles">אטריות אורז </a><br /><ul><li>לחתוך את הבצל לרצועות לא מדי דקות ולטגן עד שקיפות</li><li>את הכרוב לחתוך לרצועות דקות</li><li>את הגזר לגרד בפומפיה</li><li>להוסיף את הכרוב והגזר אל הבצל ולערבב טוב</li><li>בינתיים, לחתוך את הברוקולי לפרחים קטנים ולהוסיף יחד עם התירס</li><li>לערבב הכל טוב ולהוסיף את רוטב הסויה, רוטב הטאריאקי ומיץ הרימונים</li><li>לבשל מעט ולתקן טעמים</li><li>במקביל, להרתיח סיר מים ולבשל את איטריות האורז</li></ul><strong>נקניקיות בבצק</strong><br />נקניקיות<br />בבצק שלbiscuits (גם כאן השתמשתי בבצק מוכן של <a href="http://www.pillsbury.com/products/biscuits/refrigerated/Grands-Biscuits.htm">פילסברי</a> כדי שהבצק יהיה קצת יותר 'לחמנייתי')<br /><ul><li>לחתוך את הנקניקיות לאורכן</li><li>לחמם תנור לפי ההוראות על האריזה</li><li>לעטוף כל נקניקיה בבצק, להשאיר שוליים של נקניקיה</li><li>לאפות לפי ההוראות</li></ul><br />הביקור והארוחה היו מוצלחים מאוד. נרשמה התלהבות +++ מהנקניקיות, הילדים (הקטנים והגדולים) אכלו ואכלו. המוקפץ יצא מעניין מאוד ומוצלח בהתאם.<br />איזה כיף, יש גם ארוחת צהריים מוכנה למחר.<br /><br /><br />טיזר: במסגרת המחשבות על אוכל, צצ לי רעיון נחמד וחגיגי (וכמובן מהקלים שיקצרו מחמאות) שישודרג מהמתכון של הנקניקיות. מתוכננת מסיבה אצל חבר בעוד חודש (בערך) וזה כנראה יהיה אחד ממאכלי האצבע (<a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Finger_food">Finger Food</a>) שיוגשו.<br /><br /><br />כן ירבו ימים נעימים.<br /><br /></span><br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-5466876980951158502?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-42938646674468786532008-01-16T06:50:00.000+02:002008-02-09T18:51:34.565+02:00<div align="right" dir="rtl"><br /><span style="font-family:arial;">את הילדות שלי אני זוכרת ככיף גדול.<br />טיולים, חברים, בית, ים וסבתא וסבא (כמובן שישנם דברים נסתרים פחות נחמדים אבל הם זעומים כרגע – ובעצם מי בכלל זוכר).<br /><br />את הטון במטבח נתנה אימי שהכינה בעצם כל דבר, מכל סגנון ומכל עדה. למרות זאת הטאצ' הגיע מבית סבתי.<br />בביקורים המאוד תכופים בבית סבתא וסבא, אני זוכרת כילדה שיחות שלמות על אוכל.<br />ההכנות לחורף: החמוצים בעליית הגג (שאוכסנו בחביות מיוחדות עם ברז ניקוז בתחתית), גילעון הדובדבנים (שיחכו לארועים מיוחדים), בקיצור – כל בעיות האכילה שלי כיום כנראה נובעות מדיבורים על אוכל.<br />אני זוכרת את אבא שלי שואל באחד מימי השבת את סבתי אם כל מה שהם עשו במשך השנה היה להכין אוכל. רוב סיפורי הזכרונות, קשורים לאוכל.<br /><br />המשפחה של אימי הגיעה מבולגריה.<br />אמא שלי נולדה ברוסה שבבולגריה. רוסה היא העיר החמישית בגודלה בבולגיה. הממוקמת בצפון המזרחי של המדינה ובגדה הימנית של הדנובה ממולה של רומניה.<br /><br />המטבח הבולגרי נכלל בתוך המטבח הבלקני.<br />המטבח הבלקני הושפע מאוד מהמטבח העותנמי. אם הולכים אחורה בהיסטוריה, איזור הבלקן היה תחת השלטון העותנמי במשך 400 ויותר שנים ומטבחן של המדינות הושפע ממנו. אפשר למצוא כמעט זהות במאכלים בין המדינות השונות.<br />זהו מטבח עשיר מאוד בטעמים ובריחות, מתובל בהרבה ירק (נענע, פטרוזיליה, שמיר וכד'). נהוג להגדיר את המטבח הבלקני כמטבח שמצליח להפוך את המצרכים הפשוטים ביותר למעדנים, גם בטעם וגם בצורה. הרבה מן המנות מוגשות עם גבינה מלוחה 'גבינה בולגרית' או יוגורט סמיך.<br /><br />את המאכלים המסורתיים כל השנים אכלנו את סבתא/סבא בבית.<br />הבורקס, סלטי החצילים, קיופולו (הסלט שאמא שלי הכי אוהבת, הייתה קוראת לו 'גינה' בילדותה), קציצות הפרסה, עלי הגפן – ועוד ועוד.<br /><br />כילדה, לא הבנתי הרבה באוכל, הייתי שוטפת את העוף מתחת לברז כדי שחס-וחלילה תהיה עליו טיפת רוטב (וזה סיפור אמיתי, עצוב – אבל אמיתי). התחלתי בעצם לאכול רוטב, בצל ואת שאר הדברים הטובים 'של הגדולים' כשיצאתי מהבית.<br />אני זוכרת יום שישי אחד, התארחתי אצל חבר לארוחת צהריים והוגש לי מרק שעועית לבנה. כבחורה עם נימוסים טובים לא יכולתי לסרב והתחלתי לאכול (תכננתי לחסל הרבה לחם באותה ארוחה). להפתעתי, זה היה טעים.<br />מאז, ובמסגרת נסיונות רבים במטבח הבנתי שאי אפשר לבשל בלי בצל/שום/רוטב כמעט שום דבר.<br /><br /><br />וסליחה אמא, שכל מה שבקשתי בתור ילדה היו: קציצות או שניצלים עם פתיתים/פירה/תירס.<br /><br /><br />אני אנסה כאן להכניס מדי פעם מתכון מקורי 'משלנו'. מתכון שעובר במשפחה, כזה שיש איתו סיפור.<br /><br /><br /><br />וכדי להבין אפילו עוד יותר על המטבח הבולגרי, מצורף קישור מהאלופה </span><a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Bulgarian_cuisine"><span style="font-family:arial;">Wikipedia</span></a><span style="font-family:arial;">.<br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-4293864667446878653?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-3449282629086520272008-01-15T21:58:00.000+02:002008-02-09T18:52:52.753+02:00<div align="right" dir="rtl"><span style="font-family:arial;">עוד לפני שנכנסתי להריון הראשון שלי, היו לי חלומות (כמו שאני מניחה יש לכל בחורה)<br />ידעתי איך יראו הילדים שלי, איך אני אחנך אותם ואפילו איך אדבר/אלביש, אפילו השם של הילד/ה הראשון/ה היה מוכן.<br /><br />כיום, ממרומי 3 וקצת שנות הורות אני יכולה לספר לכם שאת חלק מהחלומות הגשמתי וחלק פשוט מחקתי.<br />זה מעייף לרוץ אחרי חוקים כל היום. כל מני 'אצלי זה לא יהיה...' או 'אצלי זה יהיה אחרת...'<br />למדתי להחליק ולוותר.<br />מעבר להכל, למדתי לשמוע ולא להקשיב לאחרים.<br />קצת בלאגן בבית, בסדר אפשר לסדר הכל<br />הולכים לישון קצת יותר מאוחר – בתור פרס, לא נורא לפעמים<br />כמובן שיש דברים שהם בל-יעבור. אבל הם, קשורים יותר ביכולת שלי, שלנו ללמד את הדור הבא להיות יותר טובים לזולת, לעזור, לכבד ולהתחשב.<br /><br />האוכל גם במשפחתי הקטנה הוא חלק חשוב מהחיים.<br />מהרגע שי' התחיל לאכול אוכל מוצק אנחנו יושבים כולנו סביב שולחן ואוכלים יחד.<br />אחת ההקלות שבהן מותר לאכול מול הטלביזיה הן פיצה. עד לא מזמן היינו מזמינים פיצה לפחות פעם בחודש. 'איש הפיצה' היה מגיע וי' כבר היה מוכן מול שולחן הקפה על הכסא המתאים לו.<br />אתמול, התחשק לי שוב.<br />אמממ... אנחנו בית בריא. חשבתי וחשבתי והבנתי שפיצה יכולה להיות גם בריאה.<br /><br /><strong>פיצה כמעט בריאה</strong><br />בצק פיצה (אני השתמשתי <a href="http://www.pillsbury.com/products/pizza/refrigerated/PizzaCrust.htm">בבצק מוכן של פילסברי</a>)<br />רוטב עגביות (יש לי תמיד קפוא מחולק למנות)<br />עלי תרד ביבי טריים<br />עגבניה פרוסה דק דק<br />פלפל קלוי<br />גבינת קוטג' </span><br /><br /><br /><ul><li><span style="font-family:arial;">לרדד את הבצק לאפות לפי ההוראות (בפילסברי צריך לאפות קצת לפני הנחת הרוטב)</span><br /></li><li><span style="font-family:arial;">להוסיף את רוטב העגבניות</span><br /></li><li><span style="font-family:arial;">לסדר את עלי התרד, לפזר את פרוסות העגבניות והפלפל (לשים לב שבכל ביס יהיו ירקות)</span><br /></li><li><span style="font-family:arial;">בעזרת כפית לפזר 'טיפות' של גבינה, אין צורך בהרבה</span><br /></li><li><span style="font-family:arial;">לאפות</span><br /></li></ul><br /><br /><span style="font-family:arial;">נרשמה הצלחה +++<br /><br /><br />* לשים לב לתיקון שנעשה במתכון '<a href="http://anafood.anagu.com/2008/01/blog-post_10.html">כדורי בשר מבושלים ברוטב</a>' </span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><br /><span style="font-family:Arial;">ושנהיה בריאים</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-344928262908652027?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-10633486514329593742008-01-11T06:42:00.000+02:002008-02-09T20:46:01.492+02:00<div align="right" dir="rtl"><br /><a href="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/popcorn-765192.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/popcorn-765189.jpg" border="0" /></a><br /><div><a href="http://anafood.anagu.com/uploaded_images/popcorn-783241.jpg"></a><br /><br /><div><span style="font-family:arial;">אחת החולשות שלי היא פופ-קורן. אמיתי כזה, מוכן בסיר עם שמן.<br /><br />בתור ילדה הכיף שלי היה סופי שבוע אצל סבתא וסבא. הייתי נוסעת לשם באוטובוס לבד או מגיעה עם ההורים לארוחת ערב של שבת.<br />אחרי הארוחה, כשההורים היו חוזרים הביתה היינו מכינות אותו. היה סיר מיוחד והייתה את כוס המידה. כל כך התלהבתי תמיד שכל הגרגירים מצליחים לנו. הרגשתי ממש מומחית בנושא. זו הייתה מן התלבהות תמימה כזו של ילדה. לפעמים אני מתגעגעת לאותה תקופה.<br />אפילו כיום, פתאום בא לי פופ-קורן. אז חוץ מזה שהבית אח"כ מריח יומיים, ניסיתי לחפש באתרי הרשת אם יש לו איזהשהו ערך תזונתי, ואפילו מצאתי.<br />יש ערך תזונתי והוא אפילו מומלץ בתור חטיף לדיאטה. </span></div><br /><span style="font-family:arial;"><br /><div><br />...<br />הפופ-קרן התגלה לראשונה בשדה תירס בפרגוואי לפני יותר מ 200 שנה. ביום קיץ חם ויבש התייבשו קלחי התירס בשמש, וקולות נפץ עדינים החלו להישמע מתוך עגלת מתכת מרוחה בשמן, שעליה הושלכו. להפתעתם של החקלאים, מתוך גרעיני התירס נשלפה אדרת לבנה כמו פרח לבן ולא אחידים. </div><br /><div><br /><strong>קישוט בשיער<br /></strong>בשנותיו הראשונות של הפופ-קורן הוא שימש קישוט בשערן של נשים בדרום-אמריקה. חלף זמן עד שהפך להיט בתי קולנוע. בשנת 1925 החל הפופקורן לזקוף לו מקום של כבוד אפילו בבתים. מספר שנים מאוחר יותר הוחל במכירתו בחנויות ילדים לבני המעמד הגבוה בארה"ב. משם היתה הדרך קצרה לבתי הקולנוע ולצריכה יומיומית. </div><br /><div><br /><strong>מוצר דיאטתי</strong><br />אז מה הוא מכיל?<br />פופ קורן הינו תוצר של התירס, מוצר ממשפחת הדגנים. הוא נחשב למוצר דיאטתי ,<br />היכול לשמש לנשנוש. בריא ולא משמין. חצי כוס פופקורן מכילה 15 קלוריות. חצי<br />כוס פופקורן עשוי בשמן מכיל 25 קלוריות. 400 גרם פופקורן העשוי במיקרוגל מכיל 360 קלוריות. </div><br /><div><br /><strong>משמש לייצור וודקה</strong><br />600 גרם פופקורן עשוי בטעם חמאה מכיל 560 קלוריות. בקלח תירס תמצאו כאלף גרגירים, שצבעם יכול להשתנות מצהוב ללבן. קיימים עשרות סוגים של תירס. הם גדלים במקומות שונים בעולם. לרוב נחוץ להם אקלים חם והרבה מים.<br />90 אחוזים מהתירס המיוצר משמש להזנת בעלי החיים. החלק הנותר הוא לצריכת בני האדם ולתוצרי הלוואי תעשייתים כמו אלכוהול (וודקה בעיקר), אתר וחומרי ציפוי.<br />הפופקורן מכיל ויטמין A ויטמין B כמות גדולה של חלבון, מינרלים, סידן, זרחן, אשלגן ואבץ. </div><br /><div><br />מאת: אביטל סבג-חורש נלקח מאתר www.labriut.co.il </span></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-1063348651432959374?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-8213949872853297442008-01-10T08:22:00.000+02:002008-02-09T20:52:48.319+02:00<div align="right" dir="rtl"><span style="font-family:arial;"><br />אנחנו כבר 'אחרי החגים' בעיצומה של השנה החדשה.<br />איחולי 'שנה טובה' הם כבר פאסה, ובאמת שכבר לא שומעים אותם. השירים חזרו להיות רגילים ולא רק שירי כריסטמס. ואוו, כבר 2008.<br />אנחנו מנסים לחזור לשגרה ועוד יותר מזה, להחזיר את הילדים לשגרה המבורכת.<br />והיום, סתם ערב נעים ורגיל, הזמנו זוג חברים לארוחת ערב של אמצע השבוע.<br /><br /><strong>כדורי בשר מבושלים ברוטב</strong><br /><strong>לקציצות:</strong><br />בשר בקר טחון<br />בצל קצוץ<br />גזר מגורד דק בפומפיה<br />תפו"א מגורד דק בפומפיה<br />ביצים<br />שיבולת שועל<br />פטרוזיליה קצוצה<br />מלח<br />פלפל<br />פפריקה<br />טחינה גולמית<br /><br /><strong>לרוטב:</strong><br />מים<br />רוטב סויה<br />רוטב טאריאקי<br />רוטב צ'ילי מתוק<br />קופסאת שימורים מנדרינות<br />שומשום<br /><ul><li>לערבב יחד את כל חומרי הקציצות לעיסה ולהניח למנוחה במקרר</li><li>במחבת לחמם יחד מים, סויה, רוטב טאריאקי ורוטב צ'ילי מתוק</li><li>להכין מתערובת הבשר כדורים ולסדר בשכבה אחת. על אש נמוכה</li>להפוך את הכדורים</li> <li>כשכמעט מוכן, לשפוך ללא הנוזלים את המנדרינות ולפזר מעט שומשום</li><li>לטעום ולתקן טעמים</li></ul><br /><br /><strong>בישול ירקות בשני צבעים</strong><br />בטטה לקוביות גדולות<br />ברוקולי לפרחים<br />גזר רצועות<br />עלי תרד<br />רוטב סויה<br />רוטב טאריאקי<br /><ul><li>לטגן את הבטטות ולהוסיף את הברוקולי והגזר</li><li>להוסיף מעט מים ואת רוטב הסויה והטאריאקי</li><li>להוסיף את התרד ולבשל על אש נמוכה</li><li>לטעום ולתקן טעמים</li></ul><br />את הארוחה הגשתי עם אורז מלא שיהיה טעים עם הרטבים וסלט ירקות טרי.<br />רוטב הבית שלנו לסלט ירקות תמיד קוצר מחמאות גדולות, והוא לטעמי הרוטב הכי פשוט בעולם.<br />מיץ לימון, שמן זית, דבש או מייפל, מלח/פלפל.<br />אני מכינה מראש בצנצנת ופשוט שופכת על הסלט החתוך לפני ההגשה.<br /><br /><br />ושנהיה בריאים.</span><br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-821394987285329744?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-70782044380165122802008-01-06T08:58:00.000+02:002008-02-09T20:54:36.119+02:00<div align="right" dir="rtl"><span style="font-family:arial;">בראשית<br />בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה מכוסה ברוקולי, כרובית ותרד, וירקות ירוקים, צהובים וכתומים מכל הסוגים, ואדם וחווה חיו חיים ארוכים ובריאים.<br /><br />ויברא השטן את גלידת בן וג'רי, ואת בייגל נאש.<br />ויאמר השטן לאדם: אתה רוצה גבינת שמנת עם זה ?<br />ויאמר לו אדם: כן !<br />ותאמר חוה: אני גם רוצה. עם חמוצים.<br />ויעלו השניים 3 קילו כל אחד.<br /><br />ואלוהים ברא יוגורט מלא בריאות כדי שהאישה תוכל לשמור על הגזרה שאדם כל כך אהב.<br />ויברא השטן את הקמח הלבן מחיטה, שמרים וסוכר לבן מקנים, ויערבב אותם.<br />ותעבור חווה ממידה 36 למידה 44.<br /><br />ויאמר אלוהים: מהסלט הירוק שבגני תאכלו לתיאבון.<br />ויאמר השטן: ותוסיפו לו רוטב גבינה כחולה עם לחם שום בצד.<br />ויפתחו אדם וחווה את חגורותיהם בעקבות הסעודה.<br /><br />ויאמר אלוהים: שלחתי לכם ירקות בריאים ללב, שמן זית כתית טהור!<br />ויפרוש השטן על השולחן קבב כבש, שווארמה בפיתה ועוף מטוגן בציפוי פריך לאכול ככל יכולתך.<br />ויעלה הכולסטרול של אדם וחווה השמיימה בסערה.<br /><br />ויברא אלוהים את תפוח האדמה, דל שומן באופן טבעי וגדוש אשלגן ורכיבים מזינים.<br />ויקלף השטן את תפוח האדמה ויגזור אותו רצועות רצועות ויטגן אותו בשמן עמוק מן החי ויקרא לו "צ'יפס", ויוסף השטן ויתבל אותו במלח בלי חשבון.<br />ויוסף האדם ויעלה עוד במשקל. ויצמחו לחווה חצ'קונים.<br /><br />ואלוהים ברא את נעלי הריצה, וייתן לילדיו, למען ישרפו את עודף המשקל.<br />וייתן השטן לאדם וחוה טלוויזיה בכבלים עם שלט רחוק, למען לא יסבול האדם בהחלפת הערוצים.<br />ויצחקו ויבכו אדם וחווה אל מול האור המהבהב,<br /><br />ויחלו ללבוש טרינינגים רפויים עם גומי במותניים.<br /><br />וייתן אלוהים לאדם וחווה בשר רזה, ומוצרים דיאט, ונקניקים לייט, למען יצרכו פחות קלוריות.<br />ויברא השטן את מקדונלדס, ואת הצ'יזבורגר הכפול בחמישה שקלים.<br />ויאמר השטן לאדם: אתה רוצה גם צ'יפס?<br />ויאמר לו: כן! ותגדיל לי!<br /><br />ויחטפו אדם וחווה התקף לב.<br /><br />וייאנח אלוהים, ויברא את ניתוח המעקפים המשולש.<br /><br />ויגחך השטן בקרבו, ויברא את משרד האוצר וקופות החולים. </span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-7078204438016512280?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-73420116445652168522008-01-04T00:03:00.000+02:002008-01-04T05:59:37.103+02:00<span style="font-family:arial;">היינו בחופש.<br />כשגרים במקום שהחגים הנחגגים לא ממש משלך, אתה נהנה מכל העולמות.<br />אז מה היה לנו ...<br />בילינו שבוע שלם בלעשות בעיקר כלום (עד כמה שריצה אחרי טודלר ותינוק היא כלום) ואז קבלנו הזמנה לביקור אצל חברים. איזה כיף לסיים חופשה ולהתחיל שנה חדשה עם חברים טובים.<br />זה היה ספונטני אבל מה צריך יותר.<br />ארזנו הכל (ויותר מדי) עלינו על האוטו ויצאנו לדרך.<br />ערב לפני הכנתי מנת עוגיות שיבולת שועל. שדרגתי מעט ע"י הוספת 3 כפות טחינה והורדת הצימוקים. קצר תשבוחות לרוב.<br />נהנו, שחקנו בשלג, דברנו, צחקנו והיה לנו כיף.<br />כיף להתחיל שנה חדשה כך עם אנשים אהובים ותקוות לשנה טובה יותר.<br /><br />בערב החזרה י' ביקש מרק, כמו אמא יהודיה טובה כשהילד מבקש אוכל, אני במטבח.<br />הכנתי מרק קליל וטעים.<br /><br /><strong>מרק ירקות טעים ומהיר</strong><br />בצל<br />שום<br />גזר<br />ברוקולי<br />תפו"א<br />בטטה<br />חופן בורגול<br />3 חופנים של עדשים אדומות<br />מלח<br />פלפל שחור<br />פפריקה<br />פטרוזיליה יבשה <ul><li>לטגן את הבצל עד שקיפות ולהוסיף את שאר הירקות</li><il>לטגן מעט ולהוסיף מים</li> <li>לאחר שרותח לתבל ולהוסיף את העדשים והבורגול</li><li>לבשל עד שהירקות רכים</li>לטעום ולתקן טעמים</li></ul><br />כולם שמחו ונהנו, שקדי המרק חגגו (אחד מהאסורים שנשארו)<br /><br /><br />ושנהיה בריאים. </span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-7342011644565216852?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-57114298737085924302007-12-29T07:15:00.000+02:002007-12-29T07:29:59.323+02:00<div class="text" dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;">כמו שכבר ציינתי הקפה אצלנו זה טקס.<br />המתוק אחרי האוכל עם הקפה הוא A MUST. אנחנו יכולים להסתובב כמו אריות בכלוב אחרי ארוחה טובה ודשנה עד שנקבל את מנת המתוק הנדרשת.<br />במסגרת המהפכה ושיטוטי הרבים ברשת מצאתי מתכון חביב ובריא לחלוטין ששודרג של עוגיות משבולת שועל.<br />למרות השעה המאוחרת החלטתי לתרום את חלקי הקטן למתיקות הביתית וקמתי מהספה הנוחה למטבח, כולם כבר ישנים.</span></div><div class="text" dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;">מאוחר עכשיו וכולם ישנים אבל מטעימה ראשונית נראה לי שהמתכון יהיה הצלחה ++<br /><br />מחר נלך למוזיאון כדי לעייף את הילדון ונקח ארוחת צהרים בריאה ועוגיות לזמן הנשנוש.<br /><br /><br /><strong>שיבולת שועל:</strong> הדגן מכיל כמות גדולה של ויטמינים, חומצה פולית החשובה בעיקר לילדים ונשים הרות, סידן, אבץ, ברזל, אשלגן, מכיל מרכיבים חלבוניים חיוניים, סיבים תזונתיים מסיסים ובלתי מסיסים החשובים לשיפור תמונת שומני הדם (מסייע בהורדת ערכי טריגליצרידים וכולסטרול) , הסיבים משרים תחושת שובע ומסייעים בתחזוקת מערכת העיכול ושיפור התפקוד שלה. השומנים שבו הם מהסוג הרב בלתי רווי (בעיקר חומצה לינולאית), סוג השומן החיוני והבריא לנו.<br />שיבולת השועל מכיל אחוז גבוה של סיבים מ-2 סוגים: מסיסים במים ולא מסיסים בנוסף הוא בעל ערך גליקמי נמוך - זה אומר שאכילתו מעלה את רמת הסוכר בדם בצורה מתונה. פעילות הסיבים המסיסים תורמת למניעת בעיות של לחץ דם גבוה ורמת כולסטרול גבוהה ובכך מסייעת למניעת התקפי לב כמו כן תכונה זו הופכת אותו לבעל ערך לחולי סכרת. הסיבים יוצרים תחושת שובע בקיבה, הנשארת לזמן רב יותר ממזונות אחרים,מה שעוזר להרזיה ולשמירה על המשקל. הסיבים הלא מסיסים, לעומתם, אינם מתעכלים בגוף ומשמשים כפועלי הנקיון של מערכת העיכול. הם יעזרו במצבי עצירות (אחת התופעות הנפוצות היום כתוצאה מהתזונה המערבית), קיבה עצבנית, גזים, רקבונות במעיים, הצטברויות רעלנים, בקטריות ועוד.<br />ערכו הקלורי של הדגן הוא 40 קלוריות ל100 גרם שיבולת שועל מבושלת, שיבולת שועל מכילה גלוטן ולכן אסורה לחולי צליאק.<br />בשיבולת שועל ישנם גם ויטמיני B במיוחד B1, שהוא ויטמין המורל, ויטמין E וגם אנטיאוקסידנטים הייחודיים לה. הדגן אכן מזין ביותר וכן בעל ערך קלורי שאינו גבוה. מעצם היותו דגן הוא עשיר בפחמימות מורכבות, בעלות ערך תזונתי גבוה.<br />תהליכים מועילים נוספים המיוחסים לה קשורים בהרגעה- ע"י פעילות על מערכת העצבים, תרומה בריפוי ארטריטיס ובעיות ראומטיות, פעילות אנטי דכאונית, טיפול בהרפס על כל סוגיו, בעיות גיל המעבר, ייצוב רמת הסוכר בדם והתאבון ומניעת הצרות כלי דם.<br />שיבולת שועל היא אחת התרופות הטובות ביותר להזנת מערכת העצבים, בייחוד אם היא נמצאת תחת לחץ. כתרופה היא ספציפית למצבים של עייפות המלווה בדיכאון. תכולתו הגבוהה בחומצה סליצילית מסבירה את השימוש הנרחב בצמח זה לבעיות עור, בייחוד בשימוש חיצוני.<br /><strong>אופן השימוש:</strong><br />אכילת דייסת שיבולת שועל כל יום על בסיס חלב אורז או חלב סויה – על כוס חלב אורז או סויה לשים בסיר 3-4 כפות שיבולת שועל, להביא לרתיחה, לערבב, להנמיך את האש ולערבב על אש קטנה כדקה. ניתן להוסיף אגוזים, שקדים, פירות יבשים ולהמתיק עם מולסה, סיירופ מייפל, דבש ועוד.<br />להקלה על בעיות עור ניתן להוסיף לאמבט 2 ליטר מים שבושלו עם כוס שיבולת שועל למשך חצי שעה.<br /><br /><strong>עוגיות שיבולת שועל<br /></strong>2 כוסות קוואקר<br />3/4 כוס קוקוס<br />כוס סוכר חום<br />2 כפות דבש<br />כף טחינה גולמית<br />כפית אבקת אפייה<br />1/2 כוס שמן קנולה<br />כפית קינמון<br />1/4 כוס שומשום<br />חופן גדול צימוקים<br />כוס קמח מלא<br />מים לפי הצורך (בערך חצי כוס) </span><br /></div><div class="text" dir="rtl" align="right"><ul><br /><li><span style="font-family:arial;">לחמם תנור ל-170 מעלות</span></li><br /><li><span style="font-family:arial;">בקערה לערבב את כל המצרכים חוץ מהמים והקמח</span></li><br /><li><span style="font-family:arial;">להוסיף את הקמח</span></li><br /><li><span style="font-family:arial;">להוסיף מים במידת הצורך כדי שהתערובת תהיה דביקה ולא מתפוררת</span></li><br /><li><span style="font-family:arial;">שוטחים את התערובת בתבנית בינונית ומכניסים לתנור (רצוי להשתמש בנייר אפייה כדי שלא ידבק)</span></li><br /><li><span style="font-family:arial;">אחרי 8 דקות מוציאים מהתנור וחותכים לקוביות. מחזירים לתנור ואופים עוד 14 דקות</span></li></ul><span style="font-family:arial;">כדאי לחכות קצת לפני שמעבירים לקופסה, אחרת הן עוד רכות ועלולות להתפורר.<br /><br /><br />שבת שלום<br />ושנהיה בריאים. </span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-5711429873708592430?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-34964395397545626492007-12-28T23:02:00.000+02:002008-01-10T08:06:31.195+02:00<div class="text" dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;">יום שישי הגיע ואיתו הבישולים.<br />אז נכון, אנחנו הולכים הערב לחבר להתארח בארוחת ערב אבל זה כנראה תבוע לי בנפש. צריך להכין אוכל לסוף השבוע.<br />אהבתי הגדולה היא קציצות. תמיד אהבתי אותן מטוגנות וחמימות אבל במסגרת מהפכת הבריאות בביתנו החלטתי לנסות אותן מבושלות.<br /><br /><strong>חציל:</strong> הוא למעשה פרי שנאכל כירק, יש רק 26 קלוריות ב100 גרם והוא דל שומן בדיוק כמו חסה, אולם היות והוא נוטה לספוח כמויות עצומות של שמן בטיגון חלק ניכר ממאכלי החציל נחשבים כמשמינים. דרך דלת קלוריות להנות מחציל היא לאדותו (קלוף) מעל שושנת אידוי (ולתבלו, למשל, ברוטב סויה,שום וג'ינג'ר) או לקלותו על האש ולהגיש עם לבנה דלת שומן או יוגורט, כפי שיפורט בהמשך.<br /><br /><strong>טיפים לבחירת ובישול חצילים</strong> <ul><li>חציל מוצלח הוא חציל קל משקל או חציל שמשקלו מתאים לגודלו (אל תהססו ללהטט עם חצילים במרכול כדי לאמוד במדויק את משקלו של כל חציל וחציל, זוהי זכותכם הטבעית). </li><li>חציל טרי אפשר לאבחן לפי מצב הקצה הירוק שלו (קצה הגבעול). אם החלק הירוק טרי ורענן - החציל טרי, אם החלק הזה עצוב - יש סיכוי שגם החציל עצמו עצוב. </li><li>החציל צריך להיות נטול כתמים או שקעים.</li></ul><strong>קציצות מבושלות עם 3 צבעי ירקות<br />לקציצות:</strong><br />בשר טחון<br />הרבה בצל קצוץ קטן<br />ביצה<br />שיבולת שועל<br />פטרוזיליה קצוצה<br />מלח<br />פלפל<br />פפריקה <ul><li>לערבב יחד את כל המרכיבים ולתת לנוח</li></ul><strong>התבשיל:</strong><br />בצל<br />דלעת<br />חציל<br />שעועית טריה <ul><li>לחתוך את הבצל לקוביות ולטגן עד שקיפות</li><li>לחתוך את שאר הירקות לקוביות ולהוסיף לבצל</li><li>לטגן קצת ולהוסיף מעט מים. להנמיך את האש לבינוני</li><br /><li>לערבב טוב ולאדות</li><li>לערבב בקערית חרדל דיג'ון, מיץ תפוזים, מלח, פלפל ופפריקה – לשפוך על הירקות ולהמשיך לבשל על אש נמוכה</li><li>להגביר מעט את האש, להכין כדורים מתערובת הבשר ולסדר אותם בשכבה אחת מעל הירקות</li><li>לבשל מעט על אש גבוהה ולהנמיך</li><li>אם נראה שצריך אפשר להפוך את כדורי הבשר בזהירות</li><li>לטעום ולתקן טעמים</li></ul><br />נשארה לי תערובת בשר, וכקרניבורית – בשר לא זורקים.<br /><strong>בישול 'שאריות' </strong><ul><li>בסיר מחומם עם שמן זית להכניס את שארית תערובת הקציצות (או תערובת שהוכנה במיוחד ואז אפשר לדלג על הביצה) ולהוסיף עוד פטרוזיליה קצוצה</li><li>לטגן מעט ולהוסיף עדשים אדומות ומים</li><li>להוסיף מעט בורגול ומים לפי הצורך</li><li>לתבל ולבשל על אש קטנה</li><li>לטעום ולתקן טעמים</li></ul><br />נאכל לארוחת צהריים קלה עם מעט אורז מלא וסלט ירקות, נרשמה התלהבות +<br /><br /><br />שבת שלום</span></div><div class="text" dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;">ושנהיה בריאים.<br /></div></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-3496439539754562649?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-36870073729074639302007-12-27T06:58:00.001+02:002008-02-09T22:05:10.738+02:00<div align="right" dir="rtl"><div><br /><span style="font-family:arial;">השבוע חגגו כאן את חג המולד, עבורנו זה אומר שבוע חופש.<br />חופש עבורנו אומר להזמין חברים.<br />אז, חברים הגיעו לקראת ארוחת צהריים ואני במטבח.<br />יש עדיין במקרר עדשים עם בורגול, אורז מלא זה צ'יק צ'אק להכין.<br />אבא של ג' השאיל לנו ספר עם מתכונים בריאים, קצת יותר מדי בריאים אבל לקחתי – אמרתי תודה – והסתכלתי. רעיונות תמיד אפשר לקחת.<br />ניסיתי לעשות רשימה ומצאתי רק 3 מתכונים שעניינו אותי. הראשון מרק מיניסטרונה. לקחתי את המתכון כבסיס והוספתי כראות עיני.<br /><br /><strong>מרק מיניסטרונה בטעם שלנו</strong><br />הרבה בצל לקוביות<br />פרסה<br />גזר<br />בטטה<br />דלורית<br />פלפל אדום<br />פלפל ירוק<br />ברוקולי<br />פטרוזיליה<br />שום<br />מלח<br />פלפל<br />פפריקה מתוקה<br />קופסאת עגבניות חתוכות<br />מים<ul><li>מחממים סיר גדול ומוסיפים שמן זית</li><li>מתחילים עם הבצל והפרסה, מטגנים עד שקיפות</li><li>חותכים את כל הירקות לקוביות לא גדולות, בערך אותו גודל לכל הירקות</li><li>כשהבצל משקיף, מוסיפים את העגבניות עם הנוזלים ונותנים קצת להתבשל</li><li>מוסיפים את כל הירקות החתוכים, מוסיפים מים</li>><li>מוסיפים את הפטרוזיליה והשום</li><li>מתבלים ומבשלים על אש קטנה</li><li>לטעום ולתקן טעמים</li></ul>תוספת בריאה יכולה להיות כף אורז מלא, ואם רוצים להשאר עם המקור הנוח והטעים שקדי מרק יעשו את העבודה. כבר אמרתי שעל חלק מהדברים לא נצליח לוותר?<br />המרק קצר מחמאות רבות, נראה צבעוני ויפה.<br />הכנתי בסיר כל-כך גדול אז יש לנו לעוד כמה פעמים.<br /><br /><br /><br />בתאבון<br />ושנהיה בריאים.<br /><br /><br /></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-3687007372907463930?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-74229586883845448542007-12-25T07:02:00.000+02:002008-02-09T22:04:09.463+02:00<div align="right" dir="rtl"><div><br /><span style="font-family:arial;">נכון, רק יומיים עברו אבל אנחנו מתחילים להרגיש טוב יותר. המערכות עובדות.<br />עשינו כמה החלטות לגבי המאכלים ה'אסורים' אבל יש דברים שאנחנו לא רוצים להפסיק.<br />הקפה של הראשון של היום והקפה האחרון של היום הם כמעט טקס עבורנו. נכון לעכשיו אנחנו לא ממש רוצים להפסיק את הטכסים האלה, אבל בהחלט מאמינים בשינוי וחושבים עליו לפני כל ביס שנכנס.<br />אפילו י' בן השלוש אוכל את האוכל החדש.<br />אני מצרפת כאן שני מתכונים חדשים וקצת הסבר על המרכיבים.<br /><br /><br /><strong>עדשים</strong> מוצא העדשה התרבותית מאזור הים-התיכון. הגידול הוא עתיק-יומין, והיה ידוע במצרים עוד בתקופת האבן הקדומה ובאירופה בתקופת האבן החדשה. עדשים מוזכרות פעמים אחדות במקרא וגם במשנה: עשו מכר את בכורתו ליעקב בעבור נזיד עדשים: "ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים" (בראשית כ"ה, ל"ד). העדשה היתה מזון עממי חשוב ונהגו לבשל אותה בגריסין ובבצל: "בצל שנתנו בתוך עדשים" (תרומות י', א') "גריסין שנתבשלו עם עדשים" (עורלה, ב', ז').<br />הרמב"ם מונה אותה בין המאכלים המולידים דם טוב. לדעתו, תבשיל של עדשים ושעורים נחשב לטוב שבמזונות.<br /><strong>ערך תזונתי<br /></strong>ידוע שערכם התזונתי של עדשים גדול. שיעור החלבון בהם – 22% ושיעור השומן 1.2%.<br />מרק עדשים או נזיד עדשים יפה לחיזוק הגוף, לאנמיה, לעייפות, לחץ דם גבוה, להפרעות בתפקוד הכליות, להפרעות בתפקוד הכבד.<br /><br /><strong>בורגול</strong> (בערבית: برغل) הנו השם הערבי למוצר מזון ים-תיכוני העשוי מגרגרי חיטה מבושלת, שיובשה ונגרסה.<br />השם העברי לבורגול הוא "ריפות", כנזכר בשמואל ב', פרק י"ז פסוק י"ט : "האשה, ותפרש את-המסך על-פני הבאר, ותשטח עליו, הרפות; ולא נודע, דבר.".<br />בורגול אוכלים בעיקר כסלט טאבולה, זהו אחד המאכלים הכי שורשיים והכי נכונים לארצנו. לא במקרה הוא מופיע בגרסתו המלאה (חיטה) בראש שבעת המינים. הבורגול, העשוי מחיטה שעברה בישול חלקי וייבוש, מצריך לפני האכילה רק השריה ולא בישול (אך אפשר לבשל אותו אם רוצים‭.(‬ הבורגול הוא מצרך יסוד ברוב ארצות המזרח-התיכון, ובישראל הוא פופולרי בקרב בני עדות-המזרח, הערבים והדרוזים. ישנם מקומות בארץ שם עדיין קוצרים לבד את החיטה, מבשלים אותה חלקית, מייבשים בשמש ומחכים לטוחן שיגיע לטחון לפי הזמנה.<br /><strong>ערך תזונתי</strong><br />100 גרם בורגול לא מבושל מכילים 340 קלוריות וכ‭13-10-‬ גרם חלבון, תלוי בזן החיטה. זהו גם מקור חשוב לאשלגן, אבץ, זרחן, מנגון וויטמיני ‭- B‬ במיוחד ניאצין ‭.B3‬<br /><br /><strong>עדשים ובורגול בנוסח לבנוני (מתכון של בני סיידא)</strong><br />1/4 1 כוסות עדשים חומות או ירוקות, מבוררות<br />1/2 כוס שמן זית<br />2 בצלים קצוצים דק<br />6 שיני שום קצוצות<br />1 עגבניה קלופה וקצוצה<br />2 כוסות בורגול גרוס גס (הסוג המשמש לסלט טבולה)<br />מלח פלפל שחור טחון טרי<br />3 כוסות מים (או מרק עוף צח)<br />להגשה:<br />יוגורט מתובל בשום ונענע<ul><li>שורים את העדשים במים למשך 3 שעות. מסננים שוטפים, שמים בסיר ומכסים במים. מביאים לרתיחה, מכסים את הסיר, מנמיכים את הלהבה ומבשלים עד שהעדשים רכות. מסננים.</li><li>מחממים את שמן הזית בסיר כבד, מוסיפים את הבצל והשום ומטגנים עד שהם מזהיבים קלות. מוסיפים את העגבנייה ומטגנים 3 דקות. מוסיפים את הבורגול ומטגנים עוד 3 דקות.</li><li>מוסיפים את העדשים והמים או המרק הצח, מתבלים במלח ובפלפל ומכסים היטב את הסיר. מביאים לרתיחה, מנמיכים את הלהבה עד למינימום ומבשלים 15 דקות.</li><li>מסירים מהאש, מערבבים, טועמים ומתקנים את התיבול. מגישים עם היוגורט המתובל.</li></ul></span></div><div class="text" dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><strong>מוקפץ עם אטריות אורז (chow mein)<br /></strong>בצל<br />פרסה<br />גזר<br />ברוקולי<br />פלפל אדום<br />פלפל ירוק<br />כרוב לבן<br />שעועית ירוקה טריה<br />רוטב סויה<br />רוטב טאריאקי<br />hoisin sauce<ul><li>לחתוך לרצועות את כל הירקות</li><li>ים את הבצל בסיר גדול ושטוח</li><li>להוסיף את הירקות והרטבים</li><li>לטעום ולתקן טעמים</li><li>במקביל להרתיח מים ולהכניס את האטריות לשתי דקות, לסנן</li><li>כשהירקות מוכנים להוסיף את האטריות ולערבב יחד</li></ul><br /><br />ושנהיה בריאים.<br /><br /><br /><br /></div></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-7422958688384544854?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-100323605194416631.post-65537118812740400342007-12-23T22:13:00.000+02:002008-02-09T22:01:54.796+02:00<div align="right" dir="rtl"><span style="font-family:arial;">לכולם יש בלוג<br />הצטרפתי לעדר ופתחתי לעצמי גם אחד.<br /><br />התחביב שלי הוא בישול.<br />אני מבשלת למשפחה בדרך-כלל ללא מתכונים.<br />אוהבת לפתוח את המקרר לראות ולהבין מה יש ולהכין תבשיל.<br />במסגרת העולם שהופך לירוק ובריא, אני מנסה להכניס משטר אוכל חדש הביתה.<br />ברשימת הקניות האחרונה יכולתם למצוא, אורז מלא, סוכר חום, בורגול, המון ירקות ואפילו לא חבילת עוגיות אחת.<br /><br />אני רוצה ללמוד את הנושא ואשמח לשתף אתכם בידיעות ובמתכונים חדשים.<br /><br /><br />בתור מתכון בריא ראשון, מארוחת הערב אחרי הקניות הבריאות:<br /><br /><strong>אורז מלא:<br /></strong>כוס אורז מלא<br />שמן זית<br />מלח<br />אבקת שום<br />מים <ul><li>לשטוף טוב את האורז</li><li>להוסיף מעט שמן זית לסיר קטן ומחומם ולהוסיף את אורז עם מעט מלח ומעט אבקת שום</li><li>להוסיף שתי כוסות מים להנמיך את האש</li><li>לבשל על שנגמרים המים</li><li>על מנת לבדוק אם המים נגמרו אפשר להטות את הסיר הצידה ולבדוק</li></ul><strong>בטטות עם ירוקים:<br /></strong>3 בטטות חתוכות לקוביות<br />חופן יפה של שעועית ירוקה טריה<br />פלפל ירוק חתוך לקוביות<br />רוטב סויה<br />רוטב טאריאקי <ul><li>להוסיף מעט שמן זית לסיר מחומם ולהוסיף את הבטטות, לערבב</li><li>לאחר שקבלו 'צבע יפה' מעל הצדדים להוסיף את השעועית והפלפל</li><li>להוסיף מעט סויה ומעט טאריאקי ולערבב</li><li>להנמיך את האש ולתת לירקות להתבשל מעט</li><li>לטעום ולתקן טעמים</li></ul><br />אצלנו, נרשמה התלהבות גדולה מהארוחה הבריאה הראשונה.<br /><br />שבוע טוב,<br />ושנהיה בריאים.<br /><br /><br /><br /></span><span style="font-family:arial;"></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/100323605194416631-6553711881274040034?l=anatagasi.blogspot.com' alt='' /></div>AnaFoodhttp://www.blogger.com/profile/16540002800966372238noreply@blogger.com3