התקופה הנעימה של השנה

האביב בעיצומו, הקיץ כמעט כאן.

מזג האויר מבלבל, יום אחד נעים ושימשי, היום האחר יכול להיות קריר וסגרירי.

תקופת ביניים כזו. אנחנו מנסים לשאוב את כל קרני השמש (בימים שהיא מגיחה), לקבל את המקס' ויטמין D שאפשר, כי הרי בעצם, עוד כמה חודשים הסתיו יגיע ואיתו החורף (השלג, הטמפרטורות הנמוכות וכו').

אנחנו משתדלים לצאת החוצה כמה שיותר. החוצה זה אומר לגינה הציבורית עם המגלצ'ות ליד הבית או נסיעה לפארק עם האופניים. אם זה בסופ"ש הנסיעה יכולה להיות לפארק מרוחק יותר.במסגרת זו אני מכינה סדוויצ'ים, שיהיו מצד אחד נוחים לאכילה (כמה שפחות כתמים על הבגדים) ומצד שני יהיו נוחים לשים בתיק. אז מצאנו

קופסאות לסנוויצ'ים (שיהיה מסודר בתיק) ובנוסף מצאתי שיטה מצויינת שיהיה גם נוח וגם נעים.

הטורטיה:
הטורטיה היא בעצם פיתה מקסיקנית. תדמיינו פיתה עירקית רק קצת יותר קטנה וקצת יותר דקה. מאוד נוחה למילוי (בכל טוב) וגלגול. להבדיל מהפיתות, את הטורטייה של מקסיקו לא אופים אלא מכינים במחבת, או תחת מכבש מיוחד, ואפשר גם על אבנים חמות. הטורטייה המסורתית החלה את דרכה בתור לחם על בסיס קמח תירס ששמו "מאסה". הקמח הופק מקלחי תירס שהופרדו מהגרגירים ונטחנו עד דק. כשאופנת האוכל הטרי והאיטי פינתה מקומה, קמה גירסה יבשה לקמח - ה"מאסה הרינה" - הקמח תירס המוכר של היום.

עבורנו, אני מנצלת את זה, ומנסה למלא בהמון ירקות ונבטים, עם נקניק סלמי או פסטרמה דלת שומן (או גם וגם) עם איזשהו ממרח (אבוקדו/מיונז דל/טחינה/חומוס) שידביק הכל יחד. עבוד י', שבדרך כלל לא אוכל סנדוויצ'ים, זו הזדמנות נהדרת לאכול את מה שאני מכינה. כנראה שיש משהו באוכל שעטוף במשהו (סוג של בצק מן הסתם), זה תמיד משמח יותר, אולי כי יותר נוח להחזיק – מה שחשוב בעצם, העיקר שאוכלים טוב.

אז, כך אנחנו יוצאים לנו עם חמושים באופניים החדשות (והקסדה כמובן), תיק לפיקניק ושמיכה שיהיה נוח לשבת.

שבוע טוב