בתחילתו של השבוע חגגנו את יום המשפחה. קבלנו סופשבוע ארוך (יום שני חופשי, מחובר לסופשבוע הרגיל). טיילנו, בילינו, היינו קצת בבית. שום דבר ממש מיוחד אבל היה כיף. כיף רגוע כזה שיכול להיות רק אחרי שמבינים שהבלאגן/כביסה/כלים מלוכלכים יחכו גם לאח"כ.
הילדים גדלים ואפשר להתחיל לקטוף את הפירות שלהם.
מי היה מאמין, לפני ארבע שנים נניח,
- שלקום מאוחר בסופשבוע יהיה 8 וחצי (שאז עוד נחשב לאמצע הלילה)
- שלקום באמצע הלילה להאכיל/למצוא את המוצץ האבוד לא יהיה כזה נורא
- שלראות סדרת ילדים עם דמות קופצנית ומעצבנת במיוחד יהיה נחמד
- שלהחליף חיתול לא יהיה כזה פרויקט
- שלמרות שנשבעת (שלעולם לא תגידי אותם) תחזרי על אותם משפטים שאמא שלך אמרה לך כשהיית בגיל ההוא (באמת שנשבעת, חשבת שאת תוכלי להמלט מזה)
- שלמרות כל הרגעים הקשים והמתישים יש לאמר, האהבה הזו נכנסת ללב כל כך שפשוט אי אפשר אחרת
- שכשפעוט מנוזל יקרא לך אמא בפעם הראשונה את (שאת כל כך קשוחה בדרך כלל) תסתירי דמעה סוררת שנחה לה בקצה של העין
- שבאמת שוכחים איך היה לפני
כמו שכבר כתבתי כאן קודם, אנחנו מאוד אוהבים פיצה.
לאחר המהפכה, התחלתי לעשות פיצה ביתית ויותר בריאה. השתמשתי בבצק מוכן אמנם אבל כל שאר המרכיבים היו מעשה בית.
במסגרת מציאת פעילויות בית לחורף נזכרתי ש'ביג סיס' שלחה לי מתכון לבצק פיצה. י' מאוד אוהב את המטבח והחלטתי להכין יחד איתו את הבצק. נכנסנו יחד לפעולה, אני שמה בכוס המידה והוא שופך לקערה. לאחר מכן לשנו יחד את הבצק, התמלאנו יחד בקמח (אנחנו וכל המטבח).
בצק לפיצה
4 כוסות קמח
1 כף שמרים
1 כפית סוכר
¼ כפית מלח
1 כף שמן זית
1 ½ כוסות מים פושרים
מערבבים הכל יחד ומשטחים לגודל הרצוי. אין צורך בהתפחה לפני האפייה.
אני קרצתי עיגולים מהבצק ונתתי לי' ללוש אותם ולרדד אותם עם המערוך. את רוטב העגבניות מרחנו אחר כך וכל אחד יכול היה לבחור את התוספות שלו. חשבתי לתומי שזה יעורר לו קצת את יצר הטעימות אבל לא, הוא לא רצה שום תוספת. אנחנו לעומת זאת, שמנו תירס, טונה, חצילים וגבינת קוטג'.
הפרויקט הבא שנתבקשתי להכין הוא סינר. י' רוצה סינר 'כמו של אמא'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה