את הילדות שלי אני זוכרת ככיף גדול.
טיולים, חברים, בית, ים וסבתא וסבא (כמובן שישנם דברים נסתרים פחות נחמדים אבל הם זעומים כרגע – ובעצם מי בכלל זוכר).
את הטון במטבח נתנה אימי שהכינה בעצם כל דבר, מכל סגנון ומכל עדה. למרות זאת הטאצ' הגיע מבית סבתי.
בביקורים המאוד תכופים בבית סבתא וסבא, אני זוכרת כילדה שיחות שלמות על אוכל.
ההכנות לחורף: החמוצים בעליית הגג (שאוכסנו בחביות מיוחדות עם ברז ניקוז בתחתית), גילעון הדובדבנים (שיחכו לארועים מיוחדים), בקיצור – כל בעיות האכילה שלי כיום כנראה נובעות מדיבורים על אוכל.
אני זוכרת את אבא שלי שואל באחד מימי השבת את סבתי אם כל מה שהם עשו במשך השנה היה להכין אוכל. רוב סיפורי הזכרונות, קשורים לאוכל.
המשפחה של אימי הגיעה מבולגריה.
אמא שלי נולדה ברוסה שבבולגריה. רוסה היא העיר החמישית בגודלה בבולגיה. הממוקמת בצפון המזרחי של המדינה ובגדה הימנית של הדנובה ממולה של רומניה.
המטבח הבולגרי נכלל בתוך המטבח הבלקני.
המטבח הבלקני הושפע מאוד מהמטבח העותנמי. אם הולכים אחורה בהיסטוריה, איזור הבלקן היה תחת השלטון העותנמי במשך 400 ויותר שנים ומטבחן של המדינות הושפע ממנו. אפשר למצוא כמעט זהות במאכלים בין המדינות השונות.
זהו מטבח עשיר מאוד בטעמים ובריחות, מתובל בהרבה ירק (נענע, פטרוזיליה, שמיר וכד'). נהוג להגדיר את המטבח הבלקני כמטבח שמצליח להפוך את המצרכים הפשוטים ביותר למעדנים, גם בטעם וגם בצורה. הרבה מן המנות מוגשות עם גבינה מלוחה 'גבינה בולגרית' או יוגורט סמיך.
את המאכלים המסורתיים כל השנים אכלנו את סבתא/סבא בבית.
הבורקס, סלטי החצילים, קיופולו (הסלט שאמא שלי הכי אוהבת, הייתה קוראת לו 'גינה' בילדותה), קציצות הפרסה, עלי הגפן – ועוד ועוד.
כילדה, לא הבנתי הרבה באוכל, הייתי שוטפת את העוף מתחת לברז כדי שחס-וחלילה תהיה עליו טיפת רוטב (וזה סיפור אמיתי, עצוב – אבל אמיתי). התחלתי בעצם לאכול רוטב, בצל ואת שאר הדברים הטובים 'של הגדולים' כשיצאתי מהבית.
אני זוכרת יום שישי אחד, התארחתי אצל חבר לארוחת צהריים והוגש לי מרק שעועית לבנה. כבחורה עם נימוסים טובים לא יכולתי לסרב והתחלתי לאכול (תכננתי לחסל הרבה לחם באותה ארוחה). להפתעתי, זה היה טעים.
מאז, ובמסגרת נסיונות רבים במטבח הבנתי שאי אפשר לבשל בלי בצל/שום/רוטב כמעט שום דבר.
וסליחה אמא, שכל מה שבקשתי בתור ילדה היו: קציצות או שניצלים עם פתיתים/פירה/תירס.
אני אנסה כאן להכניס מדי פעם מתכון מקורי 'משלנו'. מתכון שעובר במשפחה, כזה שיש איתו סיפור.
וכדי להבין אפילו עוד יותר על המטבח הבולגרי, מצורף קישור מהאלופה Wikipedia.
2 תגובות:
את כותבת נפלא, את יודעת? אני מאוד נהנית לקרוא את הרשומות שלך.
נשיקות, אני
תודה, תמיד נחמד לשמוע מחמאות כאלה.
מקווה שתמשיכי להנות.
הוסף רשומת תגובה