קודם כל תודה ל'ביג סיס' שנתנה לי את הרעיון לשם.
***
יכול להיות שבאמת גברים ממאדים ונשים מנגה?
יכול להיות שבאמת באנו משני כוכבים שונים ומרוחקים בהם מדברים שפות שונות, המנהגים שונים, התרבות אחרת והשקפת החיים היא אחרת? אני חושבת שכן. אחרת, אין לי שום דרך להסביר את ההתרחשויות.
בספרו המפורסם "גברים ממאדים נשים מנגה" גרם ג'ון גריי למהפיכה מחשבתית. עד אז חשבנו שגברים ונשים זה אותו הדבר רק מבנה אנטומי שונה אבל מה שגריי הציע זה שלא רק גופנית אנחנו שונים אלה גם נפשית ורוחנית. שנשים וגברים פשוט חושבים ומתנהגים אחרת בסיטואציות דומות ובעיקר מגיבים אחרת לכל מה שקורה.
כבר שבוע (או ליתר דיוק מסביבות השלג הראשון) ג' מגיע מהעבודה וטוען שהוא מרגיש שמשהו מטפס עליו (תרגום: אני צריך פינוק, מרק עוף יעזור גם). עם הזמן, למדתי להיות דפלומטית מספיק, באופן כזה שהוא ירגיש מתפנק מספיק מצד אחד, אך מן הצד השני ימשיך את משימותיו היומיומיות כרגיל.
ביום שלישי הוא חזר מוקדם מהעבודה. אני לא הייתי בבית וכשחזרתי עם שני הצאצאים הוא ישן. אבל ממש כזה, מתחת לכל השמיכות, עם פיז'מה וכל הטקס. י' ביקש לראות אותו ולאמר לו שלום, כי 'אוי ... אבא חולה'. הערנו אותו. אחר כך הוא חזר לשמיכות ואני עברתי לחדר הילדים למשחק סוער על השטיח (אין כמו השתוללות טובה עם צחוק מתגלגל). לארוחת ערב הוא הגיע עם הצהרה 'לי בבקשה ממש קצת, אני לא מרגיש טוב' (אבל אל דאגה, הוא לקח 3 פעמים 'כי היה לי מאוד טעים'). הכנתי פסטה עם רוטב עגבניות, כמו שי' אוהב (ולמרות זאת הוא ביקש לשטוף את הרוטב מהפסטה, יש לי ממנו ממש תחושת דה-ז'ה-וו).
***
יכול להיות שבאמת גברים ממאדים ונשים מנגה?
יכול להיות שבאמת באנו משני כוכבים שונים ומרוחקים בהם מדברים שפות שונות, המנהגים שונים, התרבות אחרת והשקפת החיים היא אחרת? אני חושבת שכן. אחרת, אין לי שום דרך להסביר את ההתרחשויות.
בספרו המפורסם "גברים ממאדים נשים מנגה" גרם ג'ון גריי למהפיכה מחשבתית. עד אז חשבנו שגברים ונשים זה אותו הדבר רק מבנה אנטומי שונה אבל מה שגריי הציע זה שלא רק גופנית אנחנו שונים אלה גם נפשית ורוחנית. שנשים וגברים פשוט חושבים ומתנהגים אחרת בסיטואציות דומות ובעיקר מגיבים אחרת לכל מה שקורה.
כבר שבוע (או ליתר דיוק מסביבות השלג הראשון) ג' מגיע מהעבודה וטוען שהוא מרגיש שמשהו מטפס עליו (תרגום: אני צריך פינוק, מרק עוף יעזור גם). עם הזמן, למדתי להיות דפלומטית מספיק, באופן כזה שהוא ירגיש מתפנק מספיק מצד אחד, אך מן הצד השני ימשיך את משימותיו היומיומיות כרגיל.ביום שלישי הוא חזר מוקדם מהעבודה. אני לא הייתי בבית וכשחזרתי עם שני הצאצאים הוא ישן. אבל ממש כזה, מתחת לכל השמיכות, עם פיז'מה וכל הטקס. י' ביקש לראות אותו ולאמר לו שלום, כי 'אוי ... אבא חולה'. הערנו אותו. אחר כך הוא חזר לשמיכות ואני עברתי לחדר הילדים למשחק סוער על השטיח (אין כמו השתוללות טובה עם צחוק מתגלגל). לארוחת ערב הוא הגיע עם הצהרה 'לי בבקשה ממש קצת, אני לא מרגיש טוב' (אבל אל דאגה, הוא לקח 3 פעמים 'כי היה לי מאוד טעים'). הכנתי פסטה עם רוטב עגבניות, כמו שי' אוהב (ולמרות זאת הוא ביקש לשטוף את הרוטב מהפסטה, יש לי ממנו ממש תחושת דה-ז'ה-וו).
אתמול, הוא נשאר בבית. חולה.
כראוי לבית עם חולה, נכנסתי למטבח הכנתי מרק עוף עם כל טוב, כשהמרק היה מוכן הלכתי עם הקטנצ'יק לשופינג (כדי חס וחלילה לא להדבק).
אחר הצהריים הוא כבר הרגיש טוב יותר.
מרק עוף 'של חולים'
פולקעס עוף
בצל
תפו"א
בטטות
פטרוזיליה
גזר
סלרי
שורש
- לטגן את הבצל הקצוץ עד לשקיפות
- להוסיף את העוף ולטגן מעט
- לחתוך את הירקות לקוביות גדולות להוסיף לסיר. לערבב טוב
- הוסיף מים
- לתבל במלח ופלפל ולהרתיח
- כשהעוף מתרכך, להוציא ולהפריד מהעצם. להחזיר לסיר
- להוסיף פטרוזיליה קצוצה ולבדוק תיבול
- להגיש עם שקדי מרק ולהרגיש טוב
מחכה לנו עוד חורף שלם, את הדשא נראה בסביבות סוף מרץ. עד אז אני מניחה שנכין עוד כמה מנות של המרק.
ושרק נהיה בריאים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה